פרנסה ושפע – בין עמל והגשמה

פרנסה ושפע – בין עמל והגשמה

פורסם בתאריך
  • איך אוכל לזמן יותר שפע לחיי?
  • מה מצבי הכלכלי רוצה לספר לי?
  • האם משאבי העולם יכולים להספיק לכל בני האדם לחיות ברווחה ושפע?

 

מושגים עיקריים:

  • שפע – זרימה של משאבים מזינים עבור הקיום, המימוש וההגשמה שלשמם באנו לעולם
  • כסף – מטבע המסמל את האמון של בני האדם בשיתוף פעולה על ידי החלפת משאבים בקנה מידה נרחב
  • עמל – השקעת אנרגיה מאומצת לשם השגת דבר מה
  • הגשמה – הבאה לידי מציאות גשמית של כוחות רוחניים
  • מחזוריות – מעבר פאזות של משאבים הנותנים תועלת שונה עבור יצורים שונים בזמנים שונים
  • זימון – הוויה בתדר הפנימי של המציאות החיצונית שאנו רוצים להביא לפתחנו

 

מהו שפע?

שפע, במרחב האנושי, הנו זרימה פתוחה ורחבה של משאבים מזינים עבור האדם לשם הגשמתו את הייעוד לשלמו הוא בחר לבוא לעולם.

חוויית השפע של האדם הנה הדהוד של היקום אליו שהוא נמצא בסנכרון עם מהלכו וכי הוא נוכח בו בעוצמה.

ישנם סוגים רבים ומגוונים של שפע. המשאבים הנגישים בעולם זה הם אינסופיים עבור הבריאה כולה והאנושות בכללה. ככל שהווים כפרטים וכקולקטיב בתדר של סנכרון פנימי והגשמה, ופועלים באופן המסונכרן עם טיבה של תנועת השפע במציאות הארצית, המשאבים מתרחבים ונעשים מגוונים ונגישים יותר לשימוש.

תודעה של שפע

על פי “חוק המשיכה“, הייקום מגיב אלינו בתדר שמקביל לתדר שבו אנו הווים.

אם הייקום מהדהד לנו חוויית מציאות של שפע – הוא משקף לנו שאנו בדרכנו ושאנו הולכים בה בעוצמה.

אם הוא מהדהד לנו חוויית מחסור – זהו שיקוף עבורנו שנמצאים בתוכנו תדרים של צמצום בערך העצמי שלנו.

כפי שהאדם נועד לכך שיהיו נגישים בתוכו המשאבים הגופניים, הרגשיים, התודעתיים והרוחניים הדרושים עבורו על מנת להתקיים ולשגשג במציאות הארצית באופן בריא וחיוני, הוא גם נועד לכך שיהיו נגישים לו המשאבים החיצוניים הדרושים עבורו להתקיים באופן רחב, נדיב ושופע.

תודעה של שפע ופתיחות לשפע הם למעשה בריאות ברובד של יחסי הגומלין שלנו עם האנרגיות והמשאבים שמחוץ לנו, כולל כדור הארץ, עולם החי והצומח והמרחב האנושי והכלכלי.

זהו מצב בו אנו מאמינים שכל המשאבים שנרצה נגישים לנו ומבקשים להגיע לפתחנו בקלות, כדי לתמוך בחוויית הקיום שאנו רוצים עבור עצמנו ולסייע במהלך הגשמתנו.

טבעו של השפע – מחזוריות, קבלה ונתינה

טבעה של תנועת השפע בעולם היא כזו שבעצם קיומו והגשמתו של יצור מסוים – הוא מייצר משאבים ותועלת עבור יצור אחר.

זוהי תנועה מעגלית רחבה, מורכבת ומרושתת בין כל הברואים, המחזיקה בליבה את הסנכרון שבין הגשמה ותועלת בהיקפים חובקי-כל.

שפע אינו דבר שניתן להחזיק בו והוא איננו כמותי. טיבו של השפע הוא בתנועה שיש בו, בעוברו בין יצורים שונים בדרכים שונות. כך הוא למעשה תמיד מגדיל את עצמו. זוהי המערכת הטבעית. בטבע נוצרות מערכות של סינרגיה, החלפה ושיתוף משאבים על בסיס תועלת הדדית, וישנה תבונה עמוקה ושורשית ביכולת של יצורים ארציים לייצר זאת עבור עצמם. בטבע אין מרכיב חיצוני שמגדיר מה צריך להיעשות ואיך, ואין היררכיה של קובעי מדיניות וסדרי עדיפויות המעסיקים יצורים אחרים לשירותם, כפי שנפוץ בחברה האנושית במשך אלפי השנים האחרונות.

אם קיימת תועלת הדדית בין יצורים שונים, יתקיים שיתוף פעולה. אם קיים בסביבת יצור מסוים יצרן של המשאבים שהוא צריך, הוא יוכל להתקיים. אחרת הוא יצטרך לנוע למקום אחר שמתאים לו יותר, או להשתנות בתהליך אבולוציוני כדי להתאים את עצמו לנתונים הקיימים.

כל משאבי העולם עוברים פאזות שונות המעניקות סוגים שונים של הזנה, ערך ותועלת ליצורים שונים בשלבים שונים.

למשל, אוכל הופך להיות כח עבודה, מחשבות, רעיונות ורגשות.

שאריות של אוכל אנושי יכולות להמשיך הלאה כאוכל לחיות, להפוך להיות גז שניתן לבשל איתו, או לחזור להיות אדמה מזינה עבור צמחים. צמחים שוב מצמיחים אוכל, יוצרים אוויר נקי, יופי, השראה, בית לחיות אחרות שמקיימות את האקולוגיה המקומית. עץ יכול להפוך לרהיט ואז לגדר ואז לחומר בעירה שיוצר חום שמאפשר לנו לבשל עליה או לחולל תהליכים כימיים שונים. מים היורדים כגשם מנקים את האוויר, אז משקים את הקרקע, מהווים מאגר עבור חיות לשתות ממנו, זורמים כנחל ויוצרים תנועה, שניתן גם להפוך לאנרגיה חשמלית. הם מתאדים ושומרים על לחות האוויר או מגיעים לים ומשתתפים במערך המורכב של זרמים, טמפרטורות ואקלימים המחזיקים את האקולוגיה העולמית, מה שמעודד השראה ומצב רוח טוב באדם, שעשוי לומר מילה טובה לאדם, שמעוררת בו רגש חיובי כלפי עצמו, שנותן לו את המוטיבציה שהוא היה צריך בשביל ללכת לחוג, שבו הוא ישלם למנחה, שהולך לשוק ומפרנס את המוכר שממנו הוא קונה אוכל לילדיו שגדלים ומביאים רעיונות חדשים לעולם…

משאבים, טיבם המחיה והמזין הוא להסתובב ולהרחיב את מעגל ההשפעה שלהם ולייצר משאבים נוספים לטובת כולם.

משאב שנתקע במקום אחד ואיננו ממשיך להסתובב או ליצור אנרגיות חדשות הופך להיות מעמסה שלאורך זמן הופכת לרעילות. רעילות היא אנרגיה הרסנית שדולה את כוחותיה של המערכת ומביאה אותה להרס עצמי. למשל, בתוך האדם רעילות עשויה להצטבר כתוצאה מעודף אוכל, רגשות בלתי מבוטאים או אפילו השראה בלתי ממומשת. רכושנות ורצון לצבור הון בלי להשיב אותו לחברה נעשית לרעילות חברתית ותרבותית. משאבים שמסיימים את תפקידם כפסולת, אשר איננה מטופלת באופן שיוצר אנרגיות מטיבות לעולם, יוצרים רעילות של כדור הארץ והסביבה שלנו. כל מהות שצוברת וצוברת ללא תנועה המעבירה אותה הלאה, מפתחת רעילות שמכרסמת ביסודותיה.

אין ערך ממשי למשאבים בפני עצמם, אלא לזרימה ולתנועה שהם יוצרים. לכן, אי אפשר באמת למדוד משאבים באופן כמותני ומבודד ולספור כמה מהם יש לרשות אדם או מערכת מסוימת. אלא אפשר לבחון את רוחב מעגל הזרימה של המשאבים במערכת, כמו, למשל, שמודדים עסק על פי כמה הוא “מגלגל”. מנקודת מבט זו, משאבים הנם הרבה מעבר לחומרים גולמיים, וכוללים היבטים נרחבים ביותר, כמו מחשבות, רגשות, כוונות, יחסים בין אישיים, השראה וכדו’.

פנים רבות לשפע

ישנן פנים רבות ומגוונות לשפע ולחוויית שפע. בתוך כך:

משאבים חומריים, כגון: מזון, מים, אוויר, אדמה, עץ, מתכות, יתר חומרי הגלם, מכונות ומכשירים, כח עבודה, בריאות גופנית וכדו’.

משאבים רגשיים, כגון: אמון, כוונה, מוטיבציה, הערכה, תחושת שייכות, אהבה, אכפתיות, חמלה, אורך רוח, סנכרון עם ההכוונה הרגשית שלנו וכדו’.

משאבים תודעתיים, כגון: מחשבות, רעיונות, אמונות ותפיסות, מודעות, נסיון, מיומנות, תבונה, חוכמה, צלילות, בהירות, יצירתיות, כסף (שהוא למעשה סמל לאמונה הקולקטיבית במערכת כלכלית משותפת) וכדו’

משאבים רוחניים, כגון: אינטואיציה, שלווה פנימית, נוכחות, זיהוי רוחני, חוויית יופי, השראה, כישורים על-חושיים, כוחות זימון, זמן  (זהו למעשה המשאב הרוחני הראשוני ביותר, שיוצר את חוויית הרצף הכרונולוגי שאנו חווים במימד הארצי), וכדו’.

כאשר אנו יודעים מה מזין ומחיה אותנו ואילו משאבים הכי משרתים את הקיום והמימוש שלנו אנו יכולים לארגן את חיינו בהתאם, ולהשקיע בכיוונים המניבים ביותר עבור סוגי השפע שאליו אנחנו כמהים. מציאות זו יכולה להיראות שונה מאוד בין אנשים שונים.

למשל, מי שניזון במיוחד מחוויית קרבה ואינטימיות במערכות יחסים ישקיע הרבה מזמנו ומשאביו באנשים שסביבו. מי שחווה שפע באינטראקציה ישירה עם תהליך הצמיחה של מזונו ישקיע בגידול של גינת ירק גדולה. מי שהחוויה הגופנית שלנו חשובה לו מעל לכל ישקיע במזון ובתרגול הגופני שהכי מעצים אותו. מי שניזון מאוד מעולם הרוח יחווה שפע כאשר ישקיע את זמנו בלימודי רוח.

אדם שמרגיש את השפע בעיקר דרך תנועה של חסד עשוי להשקיע רבים ממשאביו בנתינה ודאגה לאחרים. אדם שהחשוב לו מכל הוא תחושת החופש שלו יהיה עצמאי גם אם ירוויח כך פחות כסף, ואדם אחר שחווה שפע בתור תחושת בטחון כלכלי עשוי לבחור להיות שכיר בעבודה יציבה.

כסף ושפע כלכלי

כסף הוא מטבע המסמל את האמון של בני האדם בשיתוף פעולה על ידי החלפת משאבים בקנה מידה נרחב.

זוהי למעשה המהות שנושאת בליבה את השפע שהאנושות מפתחת ומניעה.

המרכיב העיקרי שמגדיל את השפע של הפרט והכלל בתוך מערכת זו הוא היות אדם מעוניין בערך שאדם אחר מעוניין לייצר עבורו. לשם שגשוגה של מערכת זו דרוש שהאדם יידע מה המשאבים שהוא באמת צריך ורוצה, כלומר מה באמת מזין את מהותו ואת הגשמתו, וכן יידע מה הוא אוהב ומעוניין ליצור או לקיים בעולם, אשר מהווה ערך עבור אנשים אחרים.

כסף הוא משאב המאפשר לאדם לתת לאדם אחד ערך מסוים ולקבל בחזרה סמל חברתי לאותו הערך, שהוא מאמין שהוא יוכל לתת לאדם שלישי בתמורה לדבר אחר. זוהי מערכת מורכבת של אמון, המאפשרת לאנושות להרחיב את השפע שברשותה ולשכלל מערך משאבים מגוון כגון מזון, כח עבודה, כישורים, רעיונות, נסיון, עולם רוח, אומנות, חסד, שיתוף פעולה וכו’. להיות פתוח לשפע ולהיות פתוח לכסף הם לאו דווקא אותן מהויות. אדם עשוי להיות פתוח למשאבים ארציים ורוחניים מסוימים אבל להידחות מסוג שיתוף הפעולה האנושי שנוצר על ידי כסף.

המידה שבה אנו פתוחים לזמן כסף לחיינו משקפת שני היבטים בתוכנו:

  1. מידת האמון שיש לנו בחברה שסביבנו ובמהלכיה.
  2. כמה אנו מאמינים שאנשים יעריכו את מה שאנו מעוניינים לתת.

אם אנו חווים שאין לנו מספיק כסף בחיינו יטיב עימנו לבחון שתי נקודות אלה ולשאול את עצמנו:

  1. עד כמה אנו מרגישים שותפים לחברה ולאופן בו היא משתמשת ומזרימה משאבים?
  2. עד כמה אנו מאמינים בערכנו ובתועלת שיש לנו לתת לאחרים?

חסימה בתחומים אלה היא אחת הסיבות הרווחות, למשל, לנטייה שקיימת בקרב אנשי רוח כמו מנהיגים רוחניים, מרפאים, מטפלים, אומנים ומורים למצוא את עצמם עם קשיים לזמן שפע כלכלי. זה איננו בגלל שישנה סתירה בין משאבים רוחניים למשאבים חומריים, אלא בגלל שפעמים רבות אנשים אלה רגישים לאי הדיוקים של החברה שסביבם, ולכן מתקשים לתת אמון ולחוות שותפות במערכת הכלכלית שאליה הם שייכים.

יחד עם זאת, בתת המודע הם עשויים שלא להאמין שכישרונותיהם הייחודיים יתפסו כבעלי ערך בקרב חברה זו. זהו מרכיב רגשי-נפשי שנרכש לרוב בילדות של אדם. אדם זה יכול לשאול את עצמו: “כמה כסף היה לי לו החברה היתה מושלמת לראייתי והיתה מכירה לגמרי בערכי ובכשרונותיי?” התשובה לשאלה זו מעידה על כמה כסף אדם זה יכול ונועד לזמן לעצמו. הפער בין כך לבין מצבו הנוכחי, מעיד, לרוב, על מידת חוסר האמון שלו בעצמו ובמקומו בחברה.

אם אנו מגלים כי ישנו פער משמעותי בין השפע שאנו מזמנים לעצמנו בפועל לבין השפע שאנו מאמינים שהיה לנו אילו היו התנאים החיצוניים שונים, זוהי הזמנה טובה לזיהוי ועבודה עם מערך האמונות המגבילות שלנו, ולריפוי פצעים מהעבר שלנו שהבנו בנו ראייה זו של המציאות.

עבודה, עמל ותועלת

אם מבודדים את המהות האמיתית שקיימת בעבודה האנושית, שמאפשרת לאדם להשיג את הפרנסה שהוא מבקש לעצמו, אין באמת קשר לכמה קשה אדם עובד או עמל. אלא מדובר ביכולתו לייצר ולהעניק תועלת או ערך מסויים לאדם או למערכת אנושית, שבתמורה אליה ירצו להעניק לו חזרה תגמול.

המושג “עבודה” מגיע מהשורש ע.ב.ד, המצביע על כך שמרבית המשאבים הארציים צריכים סוג מסוים של עיבוד כדי להיות נגישים לשימושו של האדם. הדבר נכון לגבי כל סוגי המשאבים: החומריים, הרגשיים, התודעתיים והרוחניים.

ירקות, למשל, צריך לזרוע, לגדל, לטפח, לקטוף, ולנייד. כשרונות צריך לפתח ולאמן. מחשבות ורעיונות צריך לחדד, לנסח ולהנגיש לאנשים אחרים. יכולת לתמוך באדם רגשית דורשת לימוד ועבודה פנימית מתמדת, וכן הלאה.

כאשר אדם עוסק בעיבוד של משאבים גולמיים לכדי משאבים בעלי ערך אנושי, זוהי עבודה בעלת תועלת וערך שאדם אחר ירצה לגמול לו עליו בכך שיתן לו משאבים כספיים משלו. זוהי עסקת החילופין האנושית הבסיסית המכונה “עבודה”.

עסקת חילופין זו יכולה להיות ביטוי של הגשמה של נותן התועלת, או להיות ביטוי של צמצום עצמי לשם ריצוי רצונותיו של האדם שאותו הוא משרת.

במצב הראשון עבודה זו תהיה מסונכרנת עם המהלך של אותו אדם, והיא תרחיב אותו ותזמן עוד ועוד שפע לחייו.

במצב השני, על אף שהאדם עשוי לקבל כסף בתמורה לעבודתו, עשויה להיות במקביל תנועה של הגבלה וצמצום של השפע עבורו.

למעשה, כאשר אנחנו עובדים קשה מדי, בתחום שאיננו מדויק לנו, או על פי סדרי עדיפויות שאינם מיושרים עם הציר הפנימי שלנו, אף אם אנו עושים זאת על מנת להשיג כסף בטווח המיידי, בתמונה הרחבה יותר אנחנו מצמצמים את הזרימה של שפע אמיתי, שלם ובר קיימא לחיינו. במצב זה אנחנו למעשה מחלישים את כוחנו, ועשויים להתחיל להופיע במציאותנו איתותים לכך שאיננו בסנכרון עם מהותנו הפנימית.

הנה כמה דוגמאות: אדם המתמסר לשעות העבודה שלו על חשבון הזמן שלו עם משפחתו, באופן שהוא מרגיש שהוא מוותר על סדרי העדיפויות העמוקים שלו. אדם העוסק במכירות של מוצר שאיננו באמת מאמין בתועלת שלו. אישה העובדת אצל מעסיק המתייחס אליה באופן מדכא או מעליב. מורה הנדרשת ללמד את תלמידיה באופן שאיננה מאמינה בו בעומק, בשל דרישות בית הספר. רופא הנותן שירות רפואי למטופליו באופן שהוא יודע שאיננו מיטבי עבורם בגלל תפישת העולם וסדרי העדיפויות של המערכת הרפואית שמעסיקה אותו.

המציאות עשויה להגיב למצבים מעין אלה באופן שלאו דווקא היינו תופסים כתגובה לעבודה עצמה שבה האדם עוסק, כמו חיכוכים ומתחים בזוגיות, קשיים בקרב הילדים או באינטראקציה אתם, עייפות, מתח, בעיות בריאותיות, קשיים כלכליים, או בעיות טכניות חוזרות ונשנות עם הרכב או הבית.

פעמים רבות נדרשת הקשבה עמוקה וכנות עצמית נחושה להבחין בקשר שבין קשיים הצפים במציאות שלנו לבין שורשם בעבודה שהיא בלתי מספקת או נוגדת עקרונות פנימיים. מה גם שהשינויים שאנו עשויים להיקרא אליהם עשויים להיות גדולים, שורשיים ומפחידים ביחס למציאות שהתרגלנו אליה ומצאנו בה בטחון. מציאות מאתגרת עשויה לדחוק אותנו חזק מאוד עד שנשמע את המסר שיש לה בעבורנו ולהכריח אותנו לעשות קפיצות אמיצות שבדיעבד יטיבו עמנו, אולם רוב הסיכויים שלא היינו בוחרים בהם מלכתחילה…

הגשמה ומימוש

“הגשמה” היא מצב בו אנו מביאים לעולם את כוחותינו הרוחניים לכדי מציאות גשמית. זוהי התנועה שמביאה שפע לעולם.

ככל שאדם פתוח יותר להגשים את עצמו, להעניק לאנשים מהערך שאותו הוא יוצר ולקבל מאנשים את המשאבים והתועלות שהוא צריך ורוצה, הוא פתוח יותר לשפע וסביר שיזמן יותר ממנו לחייו. זהו המבנה הבסיסי של העולם. באנו לכאן על מנת להביא את הגוונים היחודיים שלנו שמתבטאים בידע ובנסיון הייחודי שלנו, בכישרונות, מיומנויות, נטיות, כמיהות וחלומות שלנו. ככל שאנחנו הווים בהם ביתר עוצמה ומעניקים מהם לסובבים אותנו, אנו מזמנים אלינו יותר שפע.

פרנסה שופעת לאו דווקא מושגת מעמל, אלא מהגשמה.

אדם יכול לעבוד בעבודה קשה כל חייו בשכר שאינו מספק עבורו, ואף פעם לא להשיג את השפע שהוא רוצה לעצמו. אדם אחר עשוי להרוויח המון כסף, אולם אינו מרגיש שהוא מגשים את עצמו ולכן איננו חווה שפע אלא מיצר. אדם אחר עשוי לעבוד מעט במשהו שמאוד מעניין אותו ושהוא מאוד מוכשר בו ולהרוויח מכך המון כסף. אדם אחר נולד למשפחה עשירה, שאפשרה לו רק לעשות חסד כל חייו, ומשום שזהו חלק עיקרי מהייעוד שלו, עיסוק זה משמר את המשך זרימת השפע אליו ללא כל עבודה. אדם אחר מרגיש שהחיבור לטבע הוא השפע הגדול ביותר עבורו והוא יודע להפיק ממנו את כל הדרוש לו, כך שמעולם לא השתמש או עבד במטבע של כסף. אדם אחר מוכשר מאוד בזיהוי אפיקי השקעה מניבים, כך שהצליח להפוך חסכונות קטנים לכספים גדולים שכבר מזינים את עצמם, והוא מוצא את עצמו רק נהנה מהכנסותיו בלי לעבוד. ואדם אחר כל כך נהנה ממה שהוא עושה למחייתו, שהוא לא היה מגדיר זאת כעמל, אלא כהגשמה עצמה שמניבה את השכר שאותו הוא רוצה לעצמו.

ישנם אינספור פנים לחוויה של שפע והגשמה בין אנשים שונים, מה גם שהם יכולים להשתנות בתקופות השונות של חיינו. העיקר איננו מה אנו עושים או כמה אנו מרוויחים, אלא כמה אנו מרגישים מיושרים עם האמת הפנימית שלנו, צועדים בכיוון של הגשמה ומימוש עצמי, ופתוחים לקבל לחיינו את השפע שאליו אנו כמהים בעומק, ולהשתמש בו באופן שבאמת מזין אותו.

 תחושת מחסור וצמצום

חוויית מחסור כלכלי היא למעשה איתות לאדם שהוא נמצא “מתחת” לתדר של עצמו. כלומר, הוא אינו מגשים את עצמו במלואו.

מצב זה הוא למעשה הזמנה עבורנו להקשיב לשאיפותינו באופן מדויק יותר, ולמצוא מקורות להעצמת האמון שלנו בעצמנו והזיהוי שלנו של מה באמת באנו לעשות ולהגשים.

אחת האמונות הנפוצות ביותר שעלולה לחסום עבורנו את השפע היא “ככל שאנו עמלים קשה יותר – אנו שווים יותר”. אמונה זו עשויה לכונן בנו את הציפייה שאחרים ירצו לגמול לנו על עבודתו ככל שהתאמצנו יותר. מתוך מקום פנימי זה, אנו עשויים שלא להבין כיצד עשויה להיות מציאות בה אנו עובדים קשה מאוד אבל איננו מתרוממים כלכלית.

למעשה, המצב האמיתי עשוי להיות הפוך לחלוטין, ויכול להיות שעצם התפיסה הזו היא שחוסמת עבורנו את הזרימה של שפע לחיינו. למעשה, בגלל חוק המשיכה, ככל שאנו עמלים קשה – אנו נזמין מציאות שתדרוש מאיתנו לעמול קשה יותר. ויותר מכך- אם אנו מאמינים שהערך שלנו נמדד על פי הקושי של עבודתנו, אנו נעבוד קשה על מנת להזין את תחושת הערך העצמי שלנו ולאו דווקא לשם הגדלת ההכנסה שלנו. למעשה, באופן תת-מודע אנו עשויים לשמר את המצב בו אנו נדרשים לעבוד קשה בשביל להזין את חוויית הערך העצמי שלנו.

אם אנו מאמינים שאנו צריכים לעשות דבר מה על מנת להשיג תחושה של ערך עצמי, אנו משדרים לעצמנו שאיננו שווים כפי שאנו, מה ששם אותנו בתדר של מחסור. אנו שווים מה שאנו מאמינים שאנו שווים.

אם מאמינים ונותנים תוקף רב לערך העצמי שלנו כפי שאנו, אנו נשחרר את הריכוז מהצורך בהצדקה עצמית דרך עבודה, ונפתח פתח להזדמנויות להשגת שפע ממקורות אחרים שנובעים מהנוכחות שלנו הרבה יותר מאשר את העמל שלנו.

למשל, מעצב פנים הבונה עסק עצמאי מוצא את עצמו עובד יום ולילה כדי לקדם את העסק שלו. עבור כל לקוח הוא בונה פי 2 סקיצות ממה שנהוג, כדי לפרוס את כל האפשרויות ובכדי להדגים את כישוריו השונים. למרות כל מאמציו הוא מוצא שהעסק אינו מתרומם, ושבסוף הוא סוגר מעט עסקאות, שבהן הוא טובע בעבודה. הוא מחליט להעלות מחירים, אבל זה מפחית לו את כמות הלקוחות. הוא שואל את עצמו כיצד הוא מכשיל את עצמו, ומחליט לשאול את אחד הלקוחות שלו איך הוא נתפס בעיניו. הוא מספר לו שהוא רואה עליו שהוא כשרוני מאוד, אולם הוא מקרין חוסר בטחון.

הוא מתבונן באמונות העמוקות שלו ומגלה שהוא מחזיק חזק באמונה שרק מי שעובד קשה מצליח. הוא מזהה זאת כשורש עודף העבודה שהוא עושה עבור לקוחותיו. הוא עושה תהליך פנימי שמוביל אותו להעצים את פגישותיו עם לקוחות. הוא לומד לקלוט היטב את הצרכים והסגנונות שלהם, כך שהוא נדרש למעט סקיצות שיוצאות הרבה יותר מדויקות. הלקוחות שלו מרוצים ורוכשים כלפיו אמון. הוא עובד בשבילם הרבה פחות, אך הם מביאים אחד את השני הרבה יותר. הוא כבר מוצא שהוא יכול לבחור את הפרויקטים שמתאימים לרוחו, ואת האחרים הוא מעביר לקולגות שלו, ששולחים אליו חזרה לקוחות משלהם. כך העסק עולה על מסלול של הגשמה במקום עבודה קשה. הוא עושה מה שהוא אוהב, בקצב ובמינון שטוב לו, הכנסותיו הולכות וגדלות, וכן תחושת הנוכחות וההגשמה העצמית שלו.

 

כיצד נוכל לעבור מתודעה צמצום לתודעת שפע?

תודעת שפע היא זיהוי שאנו מזמנים את השפע לחיינו באמצעות הגשמה של ייחודנו. בשביל לעבור מתודעת צמצום לתודעת שפע אנו מכוונים את עצמנו לפעול ממקום פנימי של הגשמה עצמית במקום מעמל ועבודה קשה.

לשם כך כדאי להשקיע בכמה היבטים:

פרימה של אמונות מגבילות: להתבונן באמונות העמוקות שלנו ביחס לשפע ולכסף וליכולת שלנו לזמן אותו.

יכול להיות שאנו מחזיקים באמונות שלמעשה דוחות מאיתנו שפע וכסף. למשל- “צריך לעבוד קשה בשביל כסף”,”איננו מוצלחים מספיק בשביל שיהיה לנו הרבה כסף”,  “כסף משחית”, “כסף מביא עמו דאגות וטרדות”, וכו’.

אם נשים לב למחשבות ולמילים שלנו, נוכל לזהות אילו אמונות מונחת בשורשן. כאשר אנו מזהים אמונה, נשאל את עצמנו: האם אמונה זו יוצרות בנו תודעה של שפע או צמצום? אם התשובה היא צמצום, נוכל לשאול את עצמנו איזו אמונה חליפית תרחיב אותנו? אנו יכולים לבחור להסתכל על המציאות מן הפרספקטיבה של האמונה החדשה ולהתחיל לראות איך דברים נראים משם. יכול להיות שנגלה עולם שטרם נחשפנו אליו, שיספר לנו דברים חדשים ומשמחים על התנועה של שפע בעולם ועל האפשרות שלנו להשתתף בה. לעוד על נושא זה: אמונות מגבילות ואמונות מעצימות

ריפוי: קושי בזימון של שפע קשור בחוויית ניתוק מן העולם או מהחברה האנושית ובחוויה של ערך עצמי נמוך.

אלה הם מרכיבים בנפש שנצרבו בנו בילדות בשל נסיבות מכאיבות ויחס מצמצם שקיבלנו מהמבוגרים שסביבנו, ואנו גוררים אותם בהווה לכל מקום בו אנו הווים ולכל המציאויות שאנו מזמנים. ניתן לרפא מרכיבים אלה, כלומר לשחרר את האנרגיה שלנו מפצעי העבר, ולחדש את הקשר שאנו מרגישים לעולם ולערכנו העצמי. לעוד על תהליכי ריפוי של פצעים מהעבר: ריפוי כאבים ואמונות מן העבר.

דמיון: אחד הכוחות החזקים ביותר העומדים לרשותנו כבני אדם הוא כח הדמיון. מה שאנו מסוגלים לדמיין אנו מסוגלים ליצור.

אנו יכולים לדמיין שטרות של כסף נמשכים אלינו, צ’קים נכתבים על שמנו, או את המספרים שאנו רוצים שיהיו לנו בחשבון הבנק. דמיון זה בהחלט עשוי להתחיל להופיע בדרכים מפתיעות במציאות שלנו. אולם אימון הדמיון החזק יותר הוא לדמין את המציאות שאנו רוצים להביא לחיינו באמצעות הכסף שאנו רוצים לזמן. כאשר אנחנו מחוברים לסיבה העמוקה שאנו רוצים להביא דבר מה לחיינו, אנו מפעילים את המציאות באופן עוצמתי יותר מאשר אם מדמיינים את אותו הדבר בלבד. יועיל לנו לדמיין את המציאות שלנו כאשר יש לנו שפע כלכלי: מה אנו קונים? איך נראה ביתנו? איזה מין אורח-חיים אנו מנהלים? במה אנו עוסקים מרבית היום? מה אנו עושים בזמננו הפנוי? איך נראות מערכות היחסים שלנו? וכו’.

זימון: במהלך של זימון אנו נכנסים לתדר שאנו רוצים להוות בו כתוצאה מהמציאות שאנו מבקשים להביא לפתחנו.

בעוד דמיון הוא ראיית המציאות שאנו רוצים מבחוץ, זימון הוא חוויית הדברים מבפנים. בעומק, המציאות שאנו רוצים עבור עצמנו, אנו רוצים בה בשביל מה שאנו מאמינים שהיא תגרום לנו להרגיש. על מנת “לזמן” מציאות אנו פועלים “הפוך” – מרגישים את מה שאנו רוצים, ומתוך כך אנו נמשוך אלינו את המציאות שתנביע זאת בתוכנו.

כדאי לשהות במרחב הזה במשך זמן מה כל יום. באופן זה אנחנו מנקים ומעלים את התדר שלנו, וכך האנרגיה והנוכחות שלנו יתחילו למשוך אל מציאותנו את מה שאנו מבקשים, במקום שנצטרך לפעול לשם ממקום של מאמץ ועמל. עוד על נושא זה: חוק המשיכה – כיצד אנחנו מחוללים את המציאות שלנו?

פרקטיקה: להתחיל ליצור מרחבים בחיים שלנו שמכוונים להגשמה.

אלה יכולים להיות מרחבים מניבים כלכלית, אבל לא רק. אנו רוצים שפע כדי לחיות חיי שפע, לכן ככל שנפנה מקום לפרקטיקות שמעצימות בנו חווייה של שפע, אנו נמשוך אותו יותר לחיינו. נקודת המוצא של השפע היא של נדיבות. נדיבות שלנו כלפי עצמנו וכלפי אחרים. ישנם אינספור הזדמנויות עבורנו לפעול ממקום של זה.

אנו יכולים למשל:

  • ליצור עבורנו זמן לממש ולהגשים את תשוקותינו.
  • לסובב את עצמנו באנשים שמאמינים בנו ומעצימים אותנו.
  • לאפשר לעצמנו הזדמנויות לתת לאחרים בלי התחשבנות.
  • לזהות את הצמתים שלנו לבחור מתוך תודעה של צמצום או שפע ולבחור בשפע.
  • להרחיק מציאויות ואנשים שמושכים אותנו למקום מצמם.

שחרור: כאשר אנו מכוונים את עצמנו ליצור משהו חדש בחיינו, הייקום מגיב לכך מיד ומתחיל לארגן את המציאות בהתאם.

הייקום יצירתי הרבה יותר מאיתנו בדרכים שהוא יכול להביא דברים לפתחנו. התפקיד שלנו הוא לכוון את עצמנו למציאות החדשה שאנו רוצים ולפתוח את עצמנו לקבל אותה בברכה, ואז להרפות ולשחרר מאחיזה בתוצאות ובלוחות הזמנים שלהם.

אנו יכולים לראות זאת כמשחק, בו חלק מהזמן אנו עושים את הפעולות המכוונות את עצמנו למקום החדש, חלק מהזמן אנו הווים במרחב של הרפיה ואמונה, חלק מהזמן אנו נמצאים בסקרנות לראות כיצד מה שביקשנו יגיע אלינו, וחלק מהזמן אנו מזהים ונותנים תוקף למה שמגיע לפתחנו- ולו לדברים הקטנים ביותר.

כדאי לשים לב שאיננו נכנסים למהלך של התנגדות וקוצר רוח כלפי מצבנו הנוכחי, אלא נשארים במרחב של השראה כלפי המציאות החדשה שאנו רוצים. לעוד על נושא זה: רצון, השראה והתנגדות – בין מה שאנחנו רוצים למה שאנחנו רוצים לברוח ממנו.

משאבי העולם – משחק סכום אפס או עושר אינסופי?

משאבי העולם הארצי הם שיקוף של משאבי המימד הרוחני, כלומר הם אינסופיים.

כחברה, אנו גילינו עד היום את קצה הקרחון של המשאבים שכדור הארץ מכיל, מה גם שכדור הארץ יודע לקבל אנרגיות מחוצה לו ולהיטען באנרגיה נוספת על מה שיש לו.

מה שמניב משאבים רוחניים וארציים הוא היות האדם והאנושות במהלך של הגשמה.

כאשר האדם והחברה נמצאים בתודעה ובמהלך של הגשמה נעשים יותר משאבים נגישים, הם משמשים אותנו באופן אפקטיבי יותר, אנו לומדים למחזר אותן בתוך המחזוריות המבנית של כדור הארץ, ואנו לומדים לגלות משאבים חדשים.

ייחודן של המשאבים הארציים רוחניים הוא שהם פועלים בתוך מערכת מחזורית, כלומר, הם עוברים מטמורפוזות תמידיות בהפיכתן מבעלי שימוש אחד לשימוש הבא.

המחזוריות האינסופית של משאבים חומריים בתוך מעגלי השימושים השונים הוא הייצוג של האינסוף בתוך המימד החומרי.

זוהי המהות המחזיקה בתוכה את הידע שהגשמה מביאה איתה עוד ועוד משאבים באופן אינסופי. הגילויים פורצי הדרך ביותר שאנו נגלה בנוגע למשאבי כדור הארץ יגיעו כאשר נלמד להשיב את משאבינו אל תוך מחזוריותו של כדור הארץ במקום לשחוק את המשאבים הסופיים שלו ולהותיר אחרינו פסולת רעילה. זהו אחד השיעורים הגדולים הנלמדים כיום על ידי האנושות ואחת ההשקעות המועילות והמניבות ביותר עבור עתידם וחיוניותם של כדור הארץ, האדם והבריאה כולה.