בריאות וריפוי

בריאות וריפוי

פורסם בתאריך
  • באיזו מידה אנו משפיעים על מצבנו הבריאותי?
  • מה הקשר בין חיוניות הנפש שלנו לבריאות הגוף שלנו?
  • מהו תהליך של מחלה ומהו תהליך של ריפוי?

מושגים עיקריים:

  • בריאות סנכרון משותף של כל הרבדים של האדם לכיוון של מימוש והגשמה עצמית
  • ריפוי – שיבת תבניתו הרשומה של האדם לפעום כהווייתו השלמה
  • כח חיים – הכח הפועם בתוך האדם, המניע אותו לחוות, ללמוד ולהגשים את עצמו
  • פצע – חותמה של פגיעה במרכיב מתוך המכלול האנושי בשל הפעלת כח מנוגד אליו או היעדר הכוחות הדרושים לשגשוגו
  • כאב – איתות של הגוף או הנפש על קיומו של פצע בלתי מאוחה

 

 בריאות כפעימת חיים מתפשטת

בריאות היא מצב בו קיים סנכרון בין כל הרבדים של האדם – גוף, רגש, תודעה ורוח.

כאשר כולם מיושרים לאותו כיוון ופועלים ביחד לממש מהות משותפת, האדם כולו פועם בעוצמה, וחלקיו השונים מזינים אחד השני. במצב זה כל הרבדים של האדם נמצאים בהתפתחות, למידה והתרחבות, ואנו חווים זאת כבריאות, חיוניות, שמחת חיים ורצון לקום בבוקר אל יום חדש, מזמין ומסקרן.

ניתן לראות זאת כפעימה של כח חיים, המתפשטת במעגלים מתרחבים כמו אדוות המתפשטות במים.

מכלול החלקים המרכיבים את האדם הוא סוג של רשת, שכל חלקיה פועלים ביחד. למעשה הרבדים השונים של האדם הם רצף אנרגטי הנמשך ונמהל אחד בשני כמו קשת הצבעים, בה כל צבע הופך בהדרגה לצבע אחר. הרבדים השונים אינם באמת נפרדים, אולם ניתן לסרטט את קווי המעבר הבאים על מנת לפשט את ההבנה התפקודית של כל רובד שלנו:

הרובד הגופני – שלל המערכות המרכיבות ומקיימות את הגוף שלנו. מערכת השלד-שריר, הלב, מערכת הדם והריאות, מערכת העיכול, הכבד, הכליות והשתן, מערכת העצבים והחושים הפיזיים שלנו, המערכת האנדוקרינית, מערכת החיסון והלימפה ומערכת הרביה. בכלל כך: האיברים המרכיבים מערכות אלה וכן הערוצים האנרגטיים המזינים אותן ומסנכרנים ביניהן לכדי רשת מורכבת הפועלת ביחד.

הרובד הרגשי – מכלול הרגשות שאנו חווים ויכולים לחוות. שמחה, עצב, פחד, סקרנות, הוכרת תודה, כעס, תסכול, התרגשות, קנאה, ייאוש, אמפטיה, בושה, חוסר אונים וכו’. בכלל כך רגשות זמניים וחולפים וכן רגשות מתמשכים שלמעשה מכוננים חלק מרכזי מחוויית הזהות העצמית שלנו.

הרובד התודעתי – מכלול התהליכים המוחיים שלנו- כמו מחשבות, אמונות, תפיסות, תהליכי חשיבה, ניתוח והסקת מסקנות וכו’. בכלל כך: תהליכים זמניים ממוקדים, וכן תהליכים שאנו הווים בהם במשך תקופות ממושכות כמו אמונות על טבענו או טבעו של העולם, שאלות עמוקות שאנו שואלים את עצמנו ומחפשים עליהם את התשובה. וכדו’.

הרובד הרוחני – מכלול הידיעות והכוחות הרוחניים שלנו המקבלים ידע והזנה ממרחבים על-חושיים ונצחיים. בכלל כך: אינטואיציה, ראייה ושמיעה צלולה, חלימה צלולה, דמיון, ידע גבוה וכדו’. הרובד הרוחני שלנו הוא מהותנו הנצחית שממשיכה איתנו ממחזור חיים אחד לבא אחריו, והוא זה שבאנו לכאן על מנת לפתח ולהעצים דרך חוויות החיים הארציים המוחשיים והזמניים.

בין פצעים וכאבים 

פצע הוא מצב של פגיעה במרכיב או רובד מסוים שלנו. כאב הוא האיתות שהפצע שולח למערכת העצבים שלנו על מנת למשוך את תשומת ליבנו ולקרוא לנו להתייחס אליו ולמה שיש לו לומר לנו.

הכאבים שלנו אינם נגדנו. הם איתות מן המחוזות העמוקים ביותר שלנו המראים לנו כיצד אנו יכולים לדייק את עצמנו כדי לחיות את חיינו במלואם.

כאשר הגוף או הנפש שלנו מקרינים כאב כלשהו, המטרה איננה להשתחרר מאותו הכאב, אלא לרפא או לשנות את מה שהוא מצביע עליו.

אם אנו מכוונים להיפטר מן הכאב בלבד, אנו הורגים את השליח שבא לספר לנו דבר מה חשוב ביותר, ואנו עלולים לפספס אינפורמציה קריטית עבור ההתפתחות והחיוניות שלנו.

למשל: אם יש לנו כאבים ממושכים בגב, יכול להיות שאיננו מחזיקים את עצמנו במנח המדויק לנו. היציבה שלנו משפיעה ומושפעת מן הדימוי העצמי שלנו, מרגשות שאנו מחזיקים בעומק, ממערכת האמונות שלנו אודות הקשר בינינו לבין הסובב לנו ועוד.

אם נתייחס רק לכאבי הגב ולא נתבונן במה שהם באו לספר לנו, יכול להיות שאנו נאפשר לעוד כאבים ופציעות פנימיות להתהוות בשל היציבה שפיתחנו, או נישאר בדימוי עצמי מצומצם, עם רגשות מודחקים ואמונות מגבילות. אם נצליח לשמוע את המסר של הגב שלנו אלינו, ולחולל את התהליכים שהוא מזמין אותנו אליהם, יכול להיות שנגלה ונכונן בעצמנו זקיפות קומה חדשה- פיזית, רגשית ותודעתית.

עם זאת, ישנם מצבים בהם הכאב עצמו גורם לפגיעה נוספת בתוכנו או לוקח מאיתנו הרבה קשב וכוחות, מה שעשוי להקשות מאוד על כוחנו להתבונן באופן עוצמתי במה שעובר עלינו ולחולל שינויים משמעותיים. במצבים כאלה, כלים מפחיתי כאב יכולים להושיט לנו עזרה גדולה כדי לאסוף את הכוחות והבהירות שאנו צריכים על מנת לחולל את התהליכים הדרושים לנו.

מה גורם לפגיעה וחולי

כאשר מרכיב אחד או יותר של הווייתנו נמצאים במהלך של צמצום עצמי, כח החיים שלנו נפגם, והמערכת שלנו כולה אינה פועלת במיטבה.

מהלך זה יכול לקרות כתוצאה משני סוגי תהליכים:

  1. הפעלת כח מנוגד לכח החיים שלנו
  2. היעדר כוחות החיים הדרושים לשם התפתחותנו ושגשוגנו

 

נתבונן בצורה שתהליכים אלה עשויים להתבטא ברבדים השונים של קיומנו:

ברובד גופני

הפעלת כח מנוגד: שימוש עודף באיבר כלשהו מעבר למה שמתאים עבורו, חבלה של איבר בשל מכה חיצונית, חדירה לגוף של זיהום שמשתלט ומשבש את המערכות הפנימיות, עודף אכילה או אכילה של מרכיבים שאינם מתאימים לצורכי הגוף ומעמיסים עליהם.

עומסים אלה דורשים מהמערכת כוחות רבים לשם עיבוד ושחרור הפסולת, מה שבא על חשבון פונקציות גופניות אחרות. אם הגוף אינו מצליח לעמוד בכך באופן מלא, מצטברת רעילות באיברים ובמפרקים, ומעיבה על תפקודם.

היעדר כוחות: אי הפעלה של איברים ומערכות פנימיות עלולה להחליש אותם עד כדי ניוון של יכולות ופונקציות גופניות שונות. למשל חוסר בהליכה מספקת בצעירותנו עשויה לפגום ביציבה שלנו, בשיווי המשקל, בכושר הגופני שלנו ואף במידת החמצון של איברנו הפנימיים.

תזונה לקויה יכולה לגרום לחסרים במרכיבים חיוניים הדרושים עבור תפקודן התקין של מערכות הגוף. חוסר בשינה מספיקה יכולה לגרום להצטברות של רעלים בגוף, לחוסר בהירות תודעתית, לחולשה ולחוסר מוטיבציה וכח רצון.

ברובד רגשי

הפעלת כח מנוגד: הקרנה של רגשות כוחניים כלפינו כמו כעס, דיכוי, עלבון, וכדו’, מאנשים אחרים או מאיתנו עצמנו. כוחנות זו משבשת את הזרימה הטבעית של המרחבים הרגשיים שלנו ועלולה לחולל את קשת הקשיים הרגשיים שאנו נתקלים בהם בחיינו. גם מסר מתמשך שאומר לנו כיצד אנו אמורים או לא אמורים להרגיש ביחס למציאות מסוימת פוגם במערכת הרגשית שלנו.

מסר שכזה מפעיל כח מנוגד לאנרגיה הרגשית הטבעית שלנו, ומשבש את מערכת הפידבק שהיא אמורה לספק עבורנו כדי לאותת לנו עם אילו אנרגיות יטיב עימנו להתערבב ועם אילו לא.

למשל, אם נאמר לנו הרבה בילדותנו שאיננו צריכים להיות עצובים כשאמא הולכת, בניגוד למה שבאמת הרגשנו בפנים, עלולה להשתבש אצלנו הזרימה הטבעית של רגש העצב. אנחנו לא נדע איך לעבד אותו ולעבור דרכו ואנחנו עשויים לפתח פחד עצום מלאפשר לעצמנו לחוות מצבים שיציפו בנו את הרגש הזה. לאור כך אנו עלולים לפתח דפוס של הימנעות מאינטימיות בין-אישית בגלל הרתיעה מלחוות פרידה או אובדן שיותירו אותנו חסרי אונים רגשית.

היעדר כוחות: אי-הענקה של אהבה, שייכות, הערכה וכבוד לעצם קיומנו בצעירותנו עלולה לפגום באופן עמוק בזרימה הטבעית של מערך הרגשות שלנו. הרגשות שמוקרנים כלפי האדם בצעירותו מכוננים את חוויית הקיום העצמי שלו. בשלב זה האדם מרגיש שהוא הוא מה שמרגישים כלפיו, לכן חוסר בהזנה רגשית היא חוסר בחוויה קיומית.

הענקה מותנית של רגשות אלה, כלומר נתינת אהבה, למשל, רק בתמורה להתנהגות מסוימת, פוגמת בסנכרון שלנו עם מערך הרגשות שלנו כמצפן עבורנו. התניה רגשית מלמדת אותנו שאנו צריכים להרגיש ולהתנהג באופן מסוים המרצה את המבוגרים שסביבנו על מנת להשיג את ההזנה הרגשית שכל כך דרושה לנו, ותהליך זה למעשה בונה את הזהות העצמית שלנו לאור תפיסותיהם של אחרים במקום לאור מי שאנו באמת. דפוס זה עשוי להוביל אותנו לנהוג בעיקר ממקום פנימי של ריצוי של אחרים מאשר מתוך הרצון הפנימי שלנו עצמנו.
בנוסף, חוסר נראות וחוסר נתינת תוקף לרגשות שעולים בנו כפי שהם, גורמת להוצאה והדחקה של רגשות אלה מהמערכת שלנו. ניתוק זה מעוור אותנו מלהרגיש את הרגשות האלה בתוכנו וללמוד לעבוד איתם. כך נוצרים מעין “חורים שחורים” בהתנהלות הרגשית שלנו.

למשל, אם בצעירותנו הרגשנו פחד מאדם כלשהו בסביבתנו, ואף אחד לא ראה זאת, נתן לפחד תוקף, סייע לנו לעבד אותו באופן
שהתאים לנו ולהבין כיצד לפעול לאורו באופן המיטיב עמנו – יכול להיות שהדחקנו את סוג הפחד הזה מהמערכת שלנו.

בבגרותנו אנו עשויים למצוא את עצמנו נמנעים מאינטראקציה עם סוג מסוים של אנשים או מרגישים מאוימים מאנשים באופן שאיננו מותאם למציאות, בלי שנצליח להבין למה ומה ביכולתנו לעשות לגבי כך. במצב זה, ישנו סיכוי טוב שלא נצליח אפילו לזהות שישנו רגש של פחד שפועל בתוכנו, משום שהרחקנו מעלינו את ההיכרות עמו ואת הגישה המודעת שלנו אליו.

ברובד תודעתי

הפעלת כח מנוגד: דעות שמוקרנות כלפינו מעצמנו או מאחרים על האופן בו אנו אמורים לחשוב ולתפוס את המציאות, ומתנגשות עם אינטואיציה או עם משאלה עמוקה שלנו. הקרנה זו משבשת את היכולת שלנו להוות את עצמנו כפי שאנו באמת ואנו עשויים למצוא את עצמנו עם פערים פנימיים וקושי להגשים את עצמנו.

למשל, אישה חזקה ועצמאית, הגדלה בסביבה בה השדר הוא שתפקידה של אישה הוא לטפל בבית ובילדים ולציית לבעלה, עשויה למצוא את עצמה בחיכוך פנימי עמוק אם היא תרצה להגשים את עצמה בדרך עצמאית משלה.

או איש הגדל בסביבה המקרינה כי על הגבר להשיג פרנסה על ידי השגת עבודה שגרתית ויציבה, עשוי למצוא את עצמו במתחים פנימיים קשים אם ירצה להקים עסק עצמאי משלו. הוא עשוי לחוות פחד וחוסר בטחון כלפי מהלך כזה גם אם יש לו את האופי, הכישורים, הידע, הנסיון ויתר הנתונים המתאימים לכך.

היעדר כוחות: חוסר הפעלה של מיומנויות מוחיות כמו מחשבה, תהליכי ניתוח, שאילות שאלות, הסקת מסקנות והגיון. חסרים אלה יכולים להגביל את הצמיחה וההתפתחות התודעתית שלנו ולנוון את התפיסות שהובנו בתוכנו.

למשל, אם למדנו מהמבוגרים שגידלו אותנו שהעולם הוא מרחב מצומצם של תחרות אנושית על המשאבים הקיימים, אנחנו עשויים לקחת תפיסה זאת כמובנת מאליה. לאור כך, אנו נבנה את חיינו כתחרות עם אנשים אחרים שלאו דווקא נמצאים בתחרות איתנו, מבלי שמעולם שאלנו את עצמנו אם אנו באמת מאמינים שזה נכון, האם התפיסה הזו מועילה לנו ומתחברת עם יתר תפיסות העולם שלנו, והאם ישנן אפשרויות תודעתיות אחרות העומדות לרשותנו.

תודעה זו עשויה להרחיק מעימנו את האפשרות ליצור שיתופי פעולה, לקבל עזרה מאחרים, לעבור דרך חוויות של חוסר בטחון, ולבנות עוצמה פנימית ממקום של אינטראקציה מגוונת ואותנטית עם המציאות.

ברובד רוחני

הפעלת כח מנוגד: הכוונה רוחנית של אדם לכיוון של מימוש שאינו באמת תואם את רוחו יכולה לפגוע באופן קשה בתחושת הקיום שלו ובעצם רצונו לחיות. הדרך של אדם ללמוד על דרכו הייחודית לממש את עצמו רוחנית בחיים הארציים היא לפתח קשב מעודן ועמוק לקול המנחה של הרבדים הגבוהים שלו, ולפעול בכנות ונאמנות להנחיותיו.

כאשר אדם מנותב להאמין ולשרת רעיונות ותפיסות דתיות, פילוסופיות או מדעיות שהוא אינו מרגיש מחובר אליהן, עלול להינתק אצלנו החוט המקשר אותו למהותו הרוחנית האמיתית, והוא עשוי להרגיש חוסר קיום או קושי תהומי במימוש העצמי שלו.

למשל, אדם המקבל מאז צעירותו את המסר שעליו להצליח בלימודי דת ולהיות למנהיג דתי על מנת לקבל הערכה, שייכות ואהבה. אם איננו באמת בנוי ללימודים שכאלה ואינו מרגיש מחובר באופן עמוק מספיק לתכנים אלה, הוא עשוי להרגיש דחייה בסיסית של החיים כלפיו, להבנות את חייו מתוך מקום פנימי של התנגדות, לא להצליח למצוא את דרכו האמיתית ולתפוס את עצמנו ככשלון וחסר תוכלת.

היעדר כוחות: חוסר אמון וחוסר שימוש באינטואיציה שלנו ובכוחות הרוחניים שלנו מחלישה אותם ואת כוחנו לזהות את מהותנו העמוקה ולהתוות את דרכנו לאורה. חוסר בחוויית נראות של מהותנו הרוחנית על ידי אחרים מחלישה את כוחנו לראות זאת בעצמנו ויכולה לגרום לנו להרחיק מעלינו ולשכוח כוחות אלה, ליצור תחושת חוסר סנכרון עם היקום ואפילו לחוויית זרות קיומית.

במצב זה אנו עשויים להידרש למאמץ רב בחיפושנו אחר משמעות, מימוש והגשמה, במקום שנפסע לשם בבטחון ובפשטות לאור הזיהוי שלנו של דרכנו.

למשל, ילדה שבצעירותה היתה מבלה זמן רב לבד ביער, מתבוננת בהילות של צמחים, חיות, ואנשים, יודעת דברים אודותם בצורה אינטואיטיבית ובעלת כשרון טבעי לרפא באמצעות הזרמה של אנרגיה דרך כפות ידיה. אם המבוגרים שסביבה לא זיהו כישורים אלה, תמכו בה ועודדו אותה לפתחם, יכול מאוד להיות שהם ישכחו ויתמוססו. היא עשויה למצוא את עצמה נכנסת לתלם רציונלי ונעשית מדענית מוצלחת ונחשבת. אולם עמוק בפנים היא עלולה להרגיש חלל, חוסר משמעות ותחושת זרות. היא עשויה להתאמץ להגיע לעוד ועוד הישגים מדעיים ותנסה לחוות בכך משמעות ושייכות לקהילה שסביבה, אבל רוב הסיכויים שמשהו בה יישאר חסר וריק עד שהיא תאפשר לכוחותיה הרוחניים לשוב ולצוף בה ולהסתנכרן עם הדרך בה היא מתווה את חייה.

פגיעה, מחלה, או היחלשות של חלק מתוכנו הם לרוב תהליכים המתהווים במשך תקופה, ולרוב אינם מבודדים, אלא מרושתים עם תהליכים מקבילים אחרים. האדם הוא מארג של רבדים וכוחות. כולם משפיעים ומושפעים אחד על ומהשני, ולכן פעמים רבות קשה לבודד את הדבר היחידי שחולל או מחולל פגיעה, ומועיל יותר להתייחס לתהליך זה כמסע גילוי של עוד ועוד נדבכים של עצמנו, כאשר ההגשמה איננה בהגעה לייעד מסוים, אלא הצעידה במסע עצמו.

מהו תהליך של ריפוי

תהליך של ריפוי הוא נתינת תוקף ומקום לתפקידו וייחודו של המרכיב בתוכנו שנפגע והענקת התנאים המיטביים עבורו כדי להפוך את תהליך הפגיעה ולשוב לטבעו הבריא והחיוני.

בתהליך זה ניתן להבחין בשלושה מהלכים:

1. נתינת תוקף: זיהוי מוקד הפגיעה

לרוב, התהליכים שמושכים את תשומת ליבנו הם המקומות בהם אנו חווים כאבים המעיבים על איכות וזרימת החיים שלנו ו/או מגבלה העומדת בפנינו מלממש משהו שהיינו רוצים.

תחילת תהליך הריפוי הוא בזיהוי ונתינת תוקף לכך שישנם כאב או מגבלה המתחוללים בנו.

לעתים אין לנו את הפנאי או הקשב להתבונן בתהליכים אלה, או שאנו עשויים להאמין שהם המצב הטבעי, לא לייחס להם חשיבות, או לראותם כגזר דין מוחלט שאין לנו עליו שום שליטה.

כך, למשל, כאבי מחזור עשויים להיתפס כחלק מטבע האישה, או כאבי גב כהתרחשות הפיזיולוגית הטבעית של האדם מגיל מסוים. אנו עשויים לחשוב שיש בנו משהו מבני שגורם לכאבי ראש, שחוויית דיכאון או בדידות ממושכים הם מצבם הטבעי של אנשים מסוימים. אנו עשויים לתפוס אמונות מגבילות שונות כמציאות אובייקטיבית, כמו “טבע האדם הוא להיחלש, להזדקן ולחלות”, “אישה חלשה יותר מגבר”, “זוגיות היא מערכת עם קושי ומתח מובנה”, או “ילדים מטבעם מחפשים להקשות על הוריהם”.

אם אנו מזהים את הקושי, הכאב או המגבלה שקיימת במציאות שלנו כפצע שנוצר בנו בשל פגיעה בזרימה הטבעית של חיינו, אנו יכולים לתת להם להוביל אותנו אל שורשם, כלומר אל מה שחולל תהליך זה בתחילה.

2. אבחון:  זיהוי מקור ושורש הפגיעה

מוקד הכאב לרוב איננו מוקד הפגיעה עצמה.

לרוב, פגיעה מסוימת מחוללת בנו כאבים ומגבלות במוקדים שימשכו את תשומת ליבנו, כדי שנפגוש אותם ונתן להם להוביל אותנו אל המקור הפגוע.

אנו פוגשים זאת באינספור סוגי מצבים שונים.

ברמה אורתופדית, למשל, נפוץ למצוא כאבי ברכיים שנוצרים כתוצאה מקשת גבוהה או נמוכה בכף הרגל, שגורמת למערך לחצים בלתי מאוזן לאורך כל שרירי היציבה.

באיברים הפנימיים, אנו עשויים למצוא בעיות בכבד שנוצרות כתוצאה ממערכת עיכול חלשה שאינה מצליחה להתמודד עם העומס שעליה וגורמת להצטברות פסולת שמתנקזת אל הכבד. חסרים תזונתיים יכולים להיגרם בשל עודפים או חסרים של מרכיבים אחרים, כמו מחסור בויטמין סי שעשוי לגרום לחוסר ספיגה של ברזל וכך לאנמיה.

ברמה הרגשית אנו מוצאים שתופעות רגשיות החוזרות על עצמן בבגרות הן שחזור של תופעות שהתהוו בנו בילדות, או נוצרו כתוצאה מחוסרים רגשיים בילדות. כך למשל, אדם החווה פחד מלבטא את עצמו עם אישתו, סיכוי גבוה מאוד שחווה פחד דומה מלבטא את עצמו מול אימו. או אדם המאמין שכל האנשים רוצים להצליח על חשבונו, עשוי היה לחוות תחרותיות קשה עם אחיו, שבה למד שעדיף לתת להם לנצח כדי לא לפרק את המשפחה.

הכאב או המגבלה שאנו חווים, אם נשאל אותם בכנות, פתיחות ואמון מניין הם נובעים – יובילו אותנו אל המקור שיצר אותם.

3. ריפוי: איחוי, עיבוד וסנכרון מחודש של החלק הפגוע

כאשר אנו מזהים את השורש של פגיעה מסוימת אנו יכולים לשאול את עצמנו בעומק – מה יהפוך וירפא את אותו התהליך? או מה יזמין בחזרה את החלקים שלנו שהפרדנו והדחקנו מתוכנו?

לרוב, התהליכים שגרמו לפגיעה מובילים אותנו להבין לאילו תהליכים ומשאבים אנו זקוקים על מנת להחלים.

תדר של ריפוי הוא תדר המאמין בטבע הבריא והחיוני של ההוויה שלנו ומאפשר לה לחזור לכך באופן טבעי. בתדר של ריפוי טהור אין ביקורת או התייחסות שלילית אל משהו כמקולקל או כבעיה, ואין שיפוט של אמצעי ריפוי כאלה או אחרים כערכיים יותר או פחות. אלה הן התייחסויות שבבסיסן התנגדות. התנגדות לעתים נדרשת ומועילה בתוך תהליך של זיהוי ודיוק פנימיים, אולם בכדי להגיע לתדר של ריפוי עמוק- יש לעבור דרכה ולהמשיך למרחב של קבלה והכלה של המצב כפי שהוא. זוהי נקודת המוצא המאפשרת שינוי, והמקנה את התוקף למערכת עצמה לדעת מה היא צריכה על מנת לשוב לטבעה החיוני, ולסמוך על ידיעותיה שהן אכן מובילות אותה לאמצעי הריפוי ההולמים ביותר עבורה.

למשל, אם אנו שוברים את הרגל ואז שמים דגש רב על האופן בו השבר מגביל אותנו, ונעשים מתוסכלים מכמות הזמן שלוקח לה להחלים – אנו נאט את הריפוי.

ממקום כזה, אנו עלולים גם לדחוק בתהליך ההחלמה ולחזור לתפקוד מהר מדי, מה שעלול לפגום בתהליך הריפוי וליצור בעיות וסיבוכים נוספים. אולם אם אנו נפתחים למה ששבר זה מזמין אותנו לראות וללמוד שלא היינו לומדים אחרת, ומאמינים שיש לרגל שלנו את כוחות הריפוי להחלים בזמנה הנכון, אנו נאפשר לה את המרחב והתנאים כדי לעשות זאת בקצב ובדרך שלה. במצב זה יש סיכוי גבוה שזה אף יקרה יותר מהר.

או אם נשבר לנו הלב מפרידה קשה ואנו יורדים על עצמנו שאיננו מצליחים ביצירת מערכות יחסים, אנו נאט את תהליך שיבתנו לכוחותינו ולרצון שלנו לפתוח שוב את הלב. אולם, אם נזהה את שלמדנו ממערכת היחסים האחרונה, ונתן תוקף לנאמנותנו לעצמנו בכך שאפשרנו לה להסתיים, יכול להיות שנשוב לעצמנו בקלות ומהירות ונהיה פתוחים למערכת היחסים הבאה, שדרכה נדע שבאנו ללמוד את השיעור הבא שלנו.

ריפוי עצמי והיעזרות באנשים אחרים

כל תהליך של ריפוי הוא למעשה תהליך של ריפוי עצמי.

בעומק, האדם הוא זה שמרפא את עצמו, כי הוא זה שיכול להשיב את כוחם השורשי של חלקיו השונים ולסנכרן בין כל הרבדים שלו.

ריפוי שאדם מחולל עבור עצמו הוא מצב בו האדם מכוון באופן עוצמתי מספיק על מנת לנטרל את הכוחות המחלישים והמצמצמים הפועלים עליו, ומצליח להעניק לעצמו את הכוחות הדרושים על מנת להשיב לחיות את המרכיבים שנפגעו. יחד עם זאת, בתהליך של ריפוי בהחלט עשוי להיות מקום משמעותי ומרכזי לאנשים אחרים שמהווים עבורנו מקור להבנה, השראה, בטחון, אמון, בהירות, הזנה רגשית ופיזית, נסיון, מיומנות, קשב ואכפתיות.

לעתים יכול להיראות כאילו תפקידו של רופא או מטפל הוא “לתקן” את האדם שהגיע אליו. למעשה האדם בחר באותו אדם, במודע או שלא במודע על מנת להיות שליח שלו להביא לו את המסרים והמשאבים שלהם הוא זקוק עבור התהליך שלו עצמו. ככל שזיהוי זה עומד במקומו והכוח מושב לידיים של הנרפא- כוחו מתעצם, ובתוך כך כוחות הריפוי שלו נעשים נגישים יותר לחולל את התהליכים שהוא מבקש.

למשל, אדם חולה בסרטן מטופל על ידי רופא באמצעים ביוכימיים, שבמקביל גם מלווה אותו בתהליך של בירור מדוע ואיך הוא זימן אליו את ההתרחשות הפנימית הסרטנית ומה היא מבקשת לומר לו. בתהליך זה הוא עשוי לגלות שהסרטן התהווה בו כתוצאה מהתכחשותו למאוויו ורגשותיו האמיתיים. רגשות מודחקים אלה הצטברו בתוכו בתור רעילות רגשית שהתגבשה בדמות תאים סרטניים.

האדם מגלה שהסרטן הוא המבשר שלו שהוא אינו יכול להמשיך לחיות באופן זה. הוא מבין שעליו לעשות שינוי עמוק ומהותי באופן שבו הוא תופס ומבטא את עצמו ולהתחיל לקבל בחירות שמזהות את רצונותיו העמוקים ומעצימות אותם ואת הגשמתם. הכרה זו מעניקה לו את הכוחות לעשות את השינויים הדרושים עבורו. יחד עם התהליך הרפואי הוא מצליח להעלות את חייו למסלול של בריאות והגשמה, והסרטן נעלם לחלוטין.

 בין ריפוי, למידה והתפתחות

החיים הם תהליך מתמיד של חוויות והתפתחות. חוויות אלה כוללות גם פגיעות, פציעות, כאבים, ריפוי והחלמה.

המטרה איננה לגונן על עצמנו מכל סכנה או כאב, אלא להיות בהתכווננות של למידה ממה שמזדמן אלינו, כולל מתהליכי הפגיעה והריפוי שאנו עוברים.

אנו יכולים לבחור הרבה מהפרספקטיבה שלנו על מה שקורה לנו, בין השאר במונחים שאנחנו משתמשים בהם לספר לעצמנו ולאחרים את שאנו עוברים. המושג “מחלה”, למשל, בשורשו נובע מן השורש ח.ל.ל. ניתן לתופסו כמשהו שמתחולל בתוכנו ומזיז אותנו הלאה למקום חדש. ניתן לראות זאת כתהליך המעיד על חלל חסר בתוכנו שמבקש להתמלא כדי שיוכל להיות חיוני. ניתן לתפוס זאת גם כמצב בו חולל הניקיון של מרחבנו הפנימי על ידי אנרגיות חיצוניות, מה שמבקש מאיתנו להגדיר טוב יותר את גבולותינו ולהוציא ממרחבנו את מה שאינו שלנו ולא מטיב עמנו.

ניתן לזהות את הדמיון המילולי בין “מחלה” והשורש ל.ח.מ ולראות מצב של מחלה כמצב בו אנו נמצאים במלחמה פנימית, או לחילופין כמצב בו אנו מתבהרים בנוגע למה באמת שווה לנו להילחם עליו. או ניתן לראות את הדמיון לשורש ח.ל.מ ולזהות מצב זה כמזכיר לנו את חלומותינו העמוקים שהדחקנו, או מצב שמוציא אותנו מהמציאות הקולקטיבית למרחב דמוי חלום בו אנו יכולים לפגוש דברים מנקודת מבט אחרות. ואפשר גם לראות את הקשר בין “מחלה” ו”חמלה” שהיא עשויה להנביע בנו כלפי עצמנו או כלפי אחרים…

איזו פרספקטיבה שאנו לא מחזיקים בה, כדאי לזהות שהיא מטיבה עמנו ומעצימה את האמון שלנו בכוחותינו לשוב לבריאות. במהלך דורות רבים, קיבלה המילה “מחלה” משמעות של כח חיצוני שפועל עלינו מעבר להשגתנו שיוצר אצלנו בעיות שדורשות “תיקון” חיצוני. פרספקטיבה זו עשויה להיות מחלישה עבור כוחות הריפוי הפנימיים שלנו.

ככל שאנו בוחרים בפרספקטיבה של זיהוי שמה שקורה לנו הוא מה שזימנו בעומק לשם לימוד והתפתחות, ככל שאנו מעניקים יותר תוקף לכוחנו להתחזק במקום להיחלש, אנו הווים במרחב עוצמתי יותר ובעל השפעה גדולה יותר על מהלכנו ובחירותנו.

אנחנו יכולים לעשות זאת דרך התבוננות באמונות שלנו ועבודה איתן, דרך השפה שבה אנחנו משתמשים, דרך היעזרות באחרים – אנשים קרובים לנו או אנשי מקצוע הזוכרים את כוחותינו ויכולים לעזור לנו להשיב אותם, ובכל דרך אחרת שאנו חווים כעוצמתית עבור הממשות העמוקה והעצומה שאנחנו.

פעמים רבות, החזקה בפרספקטיבה עוצמתית ביחס לפגיעות ולמגבלות שלנו ושל אחרים איננה משימה קלה. מה גם שלפעמים התבוננות עמוקה עשויה לגלות שמה שאנו מכנים כ”פגם” או “מחלה” עשויים להיות חלק מבני בתהליך שבחרנו לחוות וללמוד דרכו, ולא תימצא תועלת בהתנגדות למצב זה ובנסיון “לתקן” אותו, אלא בללמוד לחיות באופן העוצמתי ביותר עם המערך הקיים כפי שהוא.

עלינו לקבל גם שלעתים המוות עשוי להיות חלק מתהליך הריפוי. מוות, מנקודת מבט רוחנית הוא שיבתה של הרוח לשורשה ולחוויית בית עמוקה, לשם מנוחה, עיבוד ולימוד, הדרושים לשם התפתחותנו ברמה הנצחית. לעתים זוהי משאלתה הגבוהה של הרוח ועלינו ללמוד לכבד זאת, לשחררה מן המרחב הארצי ולתת לה לבוא על מקומה בשלום.

באיזה מצב שלא נהיה ובאיזו מציאות שלא ניקלע אליה, בכוחנו לראות זאת כהזדמנות להכיר את עצמנו טוב יותר ולהיות נאמנים לגילויים שלנו. בכוחנו לזהות את מה שמצבנו הפנימי מאותת לנו ומבקש מאיתנו, לקבל את מה שאנו מתבקשים לקבל, לרפא את שמבקש ריפוי, ולעשות את השינויים והדיוקים שאנו מבקשים מעצמנו בעומק. כך אנו משיבים ומעצימים את כוחנו להיות הבוראים של מציאותנו הפנימית, ומתיישרים עם הדרך שבחרנו לחוות וללמוד דרכה במחזור החיים הנוכחי – על כל אתגריו והזדמנויותיו.