חוק המשיכה – כיצד אנו מחוללים את המציאות שלנו?

חוק המשיכה – כיצד אנו מחוללים את המציאות שלנו?

פורסם בתאריך
  • עד כמה אנו שולטים במציאותנו?
  • מה ההבדל בין “זימון” ופעולה אקטיבית?
  • באיזו מידה אנו אחראים על התוצאות של מעשינו?

 

מושגים עיקריים

  • חוק המשיכה – המשיכה של מהויות דומות אחת לשניה- כולל מסות, מחשבות, רגשות וכוונות
  • חוק המשיכה ההופכי – משיכה בין מהויות הפוכות- משיכה של מהות מגולמת אל מהותה הבלתי מגולמת
  • זימון – הוויה בתדר הפנימי של המציאות החיצונית שאנו רוצים להביא לפתחנו
  • שיקוף – ראיית המציאות החיצונית כמראה של המציאות הפנימית
  • התנגדות – חוסר זיהוי של מציאות הנקראת אלינו כמהות שאנו זימנו בעצמנו

 

כח המשיכה בעולם הפיזי

כח המשיכה המוכר לנו במציאות הגשמית מצביע על כך שמסות ועצמים נמשכים אחד לשני.

זהו הכח הגורם לנו להימשך לכדור הארץ ולעצמים ליפול מהגובה, ואחד הכוחות העיקריים במערכת השמש והכוכבים. זהו גם הכח העיקרי הפועל, במהלכי הגאות והשפל של המים על פני כדור הארץ, כולל נוזלי הגוף שבתוכנו, המרכיבים בין 60-80 אחוז מהמסה שלנו.

 

חוק המשיכה האנרגטי

ברובד הרוחני איננו באמת נפרדים משאר הממשויות שסביבנו. אנו רשת מחוברת של אנרגיות שנמהלות אחת בשניה ומשפיעות אחת על השניה באופן הדדי. בתוך מרחב זה, כח המשיכה פועל לא רק בין מסות ועצמים פיזיים, הוא פועל גם בין מהויות והתרחשויות אנרגטיות.

בין אלה: האמונות, המחשבות, הרגשות, והכוונות שלנו. כאשר אנחנו שוהים ברגש או במחשבה מסוימים, אנחנו מקרינים סביבנו את אותו התדר. אם אנו קשובים למתרחש סביבנו, ניתן לחוש ברגשות, במחשבות ובכוונות של אנשים אחרים. לעתים אנו מוצאים את עצמנו חושבים מחשבה דומה או זהה לאדם בסביבתנו או לאדם קרוב שבכלל אינו נמצא לידנו. זו איננה רק יד המקרה. אנחנו מקרינים את התדר שלנו והוא חודר לסובבים אותנו, והתדרים שסביבנו מוקרנים אלינו וחודרים אלינו. אלה מתהווים בתוכנו לכדי מגוון של תחושות או כוחות “נסתרים” שמכוננים את מציאותנו.

 

כיצד אנחנו מושכים אלינו מציאויות ונסיבות

מארג הכוחות הגשמיים והאנרגטיים שפועלים בתוך מציאות מסוימת, מושכת אליה אנרגיה דומה, שמתהווה למציאות דומה.

זהו המהלך שאנו מכנים “זימון“. למעשה, העולם המוחשי נוצר עבורנו ככלי להתפתחות העצמית שלנו. אנו מזמנים אלינו מציאות חיצונית כשיקוף של מציאותנו הפנימית. מתוך מקום זה אנו יכולים להגביר את המודעות שלנו ולשכלל את הבנותנו ובחירותנו.

 הנה כמה דוגמאות לאופן בו חוק המשיכה עשוי לפעול בחיינו:

  • אנחנו נוטים לממש את עצמנו במידה שאנחנו מעריכים את עצמנו.
  • אם אנחנו מותשים ועייפים מהמציאות, אנחנו עשויים לפתח מחלה שתשאיר אותנו בבית כדי לנוח ולהתאושש.
  • אם אנחנו מפחדים מאינטראקציה עם אדם מסוים הוא עשוי באופן פלאי להופיע בזמן הכי לא צפוי.
  • כשאנחנו במצב רוח טוב אנחנו נוטים לפגוש אנשים שנמצאים גם הם במצב רוח טוב.

ישנו תרגיל פשוט שניתן לעשות על מנת להכיר את אופן הפעולה של מנגנון הזימון המודע: בוחרים דבר מה שאין לנו רגש כלפיו. למשל: בלונים, כובעי קסקט, או כדורי טניס. כל יום במשך שבועיים אנו חושבים על הדבר הזה במשך כמה דקות ומדמיינים אותו לפרטיו. שמים לב האם דבר זה מתחיל להימשך אל תוך המציאות שלנו, כלומר האם אנו פתאום נוטים להיתקל בו “במקרה”?

חשוב לבחור דבר שאין לנו העדפה ממשית לכך שהוא יימשך או לא יימשך אלינו- כדי לנטרל את ההשפעה הרגשית שלנו על מנגנון הזימון. בנוסף, עדיף לפנות לתרגיל זה עם כמה שיותר פתיחות ובלי העדפה להוכיח שהוא עובד או לא עובד, משום שעמדה פנימית זו מתערבת במערך הכוחות שאנו מפעילים ויכולה להשפיע על תוצאות התרגיל.

 

 חוק המשיכה ההופכי

פעמים רבות אנו רואים את המנגנון ההפוך ומוצאים שדווקא הפכים נמשכים. איך התרחשות זו מתכתבת עם חוק המשיכה?

המציאות הגשמית מתפקדת על פי חוקים רוחניים. במציאות הרוחנית, אין דבר כזה “לא” או חוסר קיום. ישנו קיום של מהות הופכית.

כאשר דבר מה קיים במציאות הממשית, קיים ההופכי אליו במציאות הפוטנציאלית. למשל, החושך אינו קיים בגלל שאין אור, אלא בגלל חוסר מימושו של האור שקיים בפוטנציאל. כלומר חושך הוא למעשה דווקא “עדות” על קיומו הבלתי מגולם של אור. באופן דומה, קור הוא עדות על קיומו הבלתי מגולם של חום, שמחה היא עדות על קיומו הבלתי מגולם של עצב, וכן הלאה.

באדם, מהות זו מתבטאת ביחס בין המודע ותת-המודע. במודע אנו חווים את מה שמגולם, ובתת המודע אנו מחזיקים את ההופכי, הבלתי מגולם, האפשרי. אנו רואים זאת על תינוקות, השוהים במרחב התת-מודע, טרום התפתחותו של המודע. במרחב זה, אין “לא”, יש רק מה שכן. קיימים הפכים, אבל לא קיימת שלילה. זהו חיבור עמוק לטיבה האמיתי של המציאות, וזוהי חלק מהסיבה שלרוב הילדים קשה כשהם מתחילים ללמוד את האינטראקציה עם המילה והרעיון “לא”. “לא” זוהי המצאה אבסטרקטית אנושית שמסייעת לנו להתנהל במציאות הארצית, אולם היא איננה מחוברת למהות השורשית של הבריאה.

למעשה, כאשר אנחנו חושבים, אומרים או משדרים “לא”, איננו שוללים את אותו הדבר, אלא מעידים על קיומו הבלתי מגולם של הדבר ההופכי. באופן זה, כאשר אנו הווים באנרגיה מסוימת, בעומק אנחנו מהדהדים גם את האנרגיה ההפוכה, וכך אנו עשויים למשוך אלינו את המהות ההפוכה למה שאנחנו מכוונים אליו.

אנחנו יכולים לפגוש זאת, למשל, בעצם המשיכה בין גברים ונשים, או במשיכה בין בני זוג שנדמים כהפכים אישיותיים. אפשר לפגוש זאת במשיכה של אדם דווקא לאוכל שאינו טוב עבורו, במשיכה ללבוש צבעים שמשקפים את ההיפך מהצבעים שאנחנו לרוב אוהבים, במפגש עם אדם שנמצא במצב הרוח ההפוך משלנו, במשיכה לוויכוחים עם אנשים בעלי דעות הפוכות לנו, כשאנחנו מקבלים דו”ח או קנס דווקא כשאנו מרגישים שעלינו על הגל… וכדו’. אלה כולן מציאויות שאנחנו מושכים אלינו מן החלק הנסתר, הבלתי מגולם שבתוכנו.

אנו יכולים למצוא גם שכח המשיכה ההופכי עשוי לפעול “לטובתנו”. אנחנו עשויים, למשל, לחוש ברע, ופתאום יגיע לפתחנו משהו שישפר משמעותית את מצב רוחנו. אנו לחשוש שאנחנו עומדים בפני נפילה עסקית כלכלית ודווקא אז משהו מפתיע קורה והעסק מתרומם. אלה אינם דברים שנקלעים אלינו בטעות. פעמים רבות, תת-המודע שלנו עשוי להיות “אופטימי” יותר ממצבנו הנוכחי הרגעי. יש בו את המידע והאינפורמציה הרחבים יותר על אפשרויותינו לזמן אלינו שפע, והוא פועל לעשות זאת גם אם אנחנו במקום מצומצם ברמה המודעת שלנו.

חוק המשיכה הניגודי

היבט נוסף של חוק המשיכה, בו הוא עשוי לפעול “נגדנו”, הוא כאשר אנחנו מאוד לא רוצים שמשהו יקרה בחיינו. כאשר אנו מפחדים מהתרחשות מסוימת, כועסים על אדם כלשהו, מתוסכלים ממחסור בדבר מה, או כל צורת התנגדות אחרת למציאותנו, אנו למעשה שמים את תשומת הלב שלנו על הדבר שכלפיו יש לנו דחייה או התנגדות

בגלל חוק המשיכה, אנו למעשה מושכים אלינו את הדבר שבו אנו מרוכזים, גם אם זוהי תשומת לב שלילית בצורת התנגדות, דחייה או פחד. מצב זה עשוי להכניס אותנו ל”מעגל התנגדות”, בו אנו מאוד לא רוצים שמשהו יתרחש בחיינו, ובגלל שאנחנו מרוכזים באי הרצון הזה- הוא מתרחש, מה שמעצים את ההתנגדות שלנו אליו, שמעצימה את משיכתו למציאותנו וכך הלאה.

למשל, אישה שמרגישה שהיחס בין אימה לבין אביה הוא מדכא כלפי אימה. היא חוששת ביותר מלהעלות נושא זה עמה כי היא מרגישה שהוא יפוצץ הרבה דברים בקשר ביניהן וכן בדימוי העצמי שלה. זה גורם לה להיזהר מאוד מנושאי שיחה מסוימים וכן להתנהג באופן שלא יציף התנהלות שכזו בין הוריה. אנרגיה זו, באופן בלתי מודע משפיעה על הוריה להכנס לאותם דפוסים עצמם שהיא מפחדת מהם, מה שמקשה עליה עוד יותר ומעצים את ההתנהלות הזו וכן הלאה… 

לעוד על דינמיקה זו ועל הדרך להפוך אותה: רצון, השראה והתנגדות- בין מה שאנחנו רוצים למה שאנחנו רוצים לברוח ממנו

בין משיכה של מציאות למשיכה של מחשבות

זה שאנו מזמנים לחיינו את מה שאנו מרוכזים בו לא אומר שכל דאגה, חשש, פחד או דחייה שאנו חווים כלפי דבר מה מיד יגרמו לאותו הדבר להופיע במציאות שלנו.

כבני אדם אנו הווים ברבדים רבים מעבר למחשבות שלנו. אנו מכלול אנרגטי של מרכיבים גופניים, רגשיים, תודעתיים ורוחניים, וכולם פועלים במקביל ומזמנים אלינו מציאויות המשקפות את מצבנו הפנימי. אנו מזמנים את השיקוף לתדר שבו אנו נמצאים, לא רק למחשבות שלנו.

תדר של דאגה, למשל, ימשוך אלינו עוד דברים לדאוג מהם, אבל לאו דווקא את המציאות ממנה אנו דואגים עצמה. לדוגמא, אם אנו דואגים מלהיות עניים- אנחנו לאו דווקא ניעשה עניים, כי יכול להיות שברבדים רבים אנו חיים בתדר של אנשים מבוססים כלכלית. אולם אנו כן עשויים למשוך אלינו עוד סיבות לדאוג מכך שנהיה עניים, כמו הוצאות בלתי צפויות, מחירים שאנו נחווה כגבוהים, ביקורת או אזהרות מאחרים ביחס להתנהלותנו הכלכלית וכדו’.

כלומר, על מנת לזהות את התדר האמיתי שלנו, עלינו להתבונן לא רק במחשבות שלנו, אלא ברגשות ובהרגלים שלנו, בסוג האנשים שמקיפים אותנו, באופן שבו אנו מתייחסים לעצמנו, באופן שבו אנו מתייחסים לאחרים, באמונות העמוקות שלנו ובכל יתר המרכיבים שלנו. המציאות משקפת לנו מכלול זה, ואנו יכולים להזיז את המציאות שלנו באמצעות שינויים ברבדים שונים, לא רק ולאו דווקא באמצעות המחשבות שלנו בלבד.

 

איך אפשר להשפיע ולשנות את מה שאנחנו מושכים ומזמנים לחיינו?

1. הגברת המודעות שלנו:

המרכיב הייחודי של האדם, המכונן את כוחנו לשלוט על מה שאנו מזמנים לחיינו, הוא מרכיב המודעות.

ככל שאנו נעשים מודעים לתדר שלנו, הכולל את מערכת האמונות שלנו, הרגשות שאנו נוטים להרגיש, זרם המחשבות הנפוץ שלנו, הכוונות העיקריות שלנו וההתנהלות השגרתית שלנו- אנו יכולים לבחור יותר איזה סוג אנרגיה אנו רוצים לשאת ברבדים השונים האלו ולשנות דברים בתוכנו בהתאם.

למשל, אדם הרוצה לשפר את הפתיחות ומערכות היחסים שלו עם האנשים שסביבו. הוא מגביר את המודעות שלנו לאנרגיה שהוא נכנס אליה באותם מצבים, ומגלה שכתפיו מתכווצות, הבטן שלו נהיית רגישה ועולות בו מחשבות על כך שאנשים רוצים לנצל אותו. בזמן אמת, כאשר הוא מרגיש סימנים אלה, הוא מתאמן על שחרור הכתפיים, נשימה עמוקה, וחשיבה “אנשים רוצים בטובתי ואני רוצה בטובתם”. הוא שם לב שמערך זה משנה את התדר שלו, גורם לו להיות פתוח ומשוחרר יותר, ושנוצרות סיטואציות אנושיות שמזמינות אותו לסוג המפגשים שאליהם הוא ייחל.

 

2. עבודה עם תת-המודע שלנו:
תת-המודע שלנו הוא הניגודי, ההופכי והמשלים למודע שלנו.

כל דבר שקיים במודעות שלנו, קיים גם ההופכי לו בתת המודע שלנו.

השאלה איננה האם יש בתוכנו מרכיבים הפוכים למרכיבים המודעים שלנו, אלא- מה היחס שלנו למרכיבים ההפוכים שבתוכנו. ככל שאנו הווים בקבלה והכלה גדולים יותר כלפי החלקים התת-מודעים שלנו, על צדדיו האפלים, הקשים והכואבים, אנו יכולים להיות במקום של שלווה בחירית ביחס אליהם. במצב זה, הרבדים האלה “ינהלו” אותנו פחות- כלומר הם יכוננו פחות מההתרחשויות במציאותנו הגשמית.

למשל, אם אנו תופסים את עצמנו כאנשים אמפתיים ומתחשבים, ולרוב מתנהלים בצורה זו כלפי הסובבים אותנו, כנראה שיש לנו גם צד תת-מודע של תחושת סלידה ודחייה מאנשים. אם איננו מודעים לכך, היבט זה יצוף במקומות בלתי צפויים. אולי ביחס לאנשים הקרובים אלינו ביותר, אולי ביחס לאנשים שונים מאיתנו כל-כך שאיננו מבינים אותם כלל, ואולי ביחס לאנשים שאנו תופסים כחסרי כל אמפתיה. אנו עשויים שלא להבחין כאשר צף הרובד ההופכי הזה בתוכנו, והוא עשוי לגרום לנו להרגיש, לחשוב או להתנהג באופן בלתי אמפתי בלי שנשים לב.

באופן דומה, אם אנו מודעים לחוסר האמפתיה שבתוכנו, אבל נמצאים בהתנגדות אליה ומבקרים את עצמנו על עצם קיומה, אנו רק נחזק אותה יותר. אולם אם אנו מקבלים שיש לנו צד זה ולומדים לזהות מתי הוא נוטה לצוף לפני השטח, אנו יכולים לבחור כיצד להתנהל עם רגשות אלה ולא לתת להם להפעיל את המציאות שלנו מעבר לבחירתנו. אנו יכולים להתבונן במחשבות וברגשות הדחייה שצפו בנו בקבלה ובחיוך פנימי ולבחור להיפתח לפרספקטיבה רחבה יותר ולהתנהל מהמקום הפנימי שאנו בוחרים בו.

 

3. סנכרון המודע ותת המודע:
המודע ותת המודע שלנו נוטים לפעול ברבדים מקבילים. אנו לרוב נימצא מופעלים מכאן או מכאן, כאשר אנו עשויים להידרש למאמץ רב לגבור על הרבדים הבלתי מודעים שלנו ולבחור אחרת מהם. בעמדה זו ישנה עוצמה של בחיריות גדולה, אולם היא דורשת קשב תמידי גבוה ומאמץ ניכר. מצב זה לרוב מעיד כי ישנו פצע בחלקים העמוקים שלנו. הפצע מתגלם ככאב, המרים את ראשו במצבים בהם אנו מופעלים באופן שחזק מאיתנו. פצעים אלה מבקשים ריפוי. ריפוי של פצעים מן העבר שלנו מנקה מהמרחב את מהכפתורים שמפעילים אותנו.

בנוסף, תהליך הריפוי מזמין חזרה למערכת שלנו חלקים שלנו שהפרדנו מעלינו בגלל הכאב שהוסב לנו ושלמעשה חיינו בהיעדרם.

הכפתורים שמתהווים בתוכנו בשל פגיעה וחסרים שאנו חיים עמם הם אלה שיוצרים את המאמץ “לגבור” על החלקים הבלתי מודעים שלנו. תהליך הריפוי משיב חלקים אלה למקומם ולמעשה יוצר סנכרון של המודע ותת-המודע שלנו.

מתוך מקום זה לרוב מתפוגג המאמץ שאנו נדרשים לו כדי לנתב את מציאותנו למקום שאנו רוצים, נוצרת נביעה טבעית של מהותנו האמיתית, והדרך נסללת עבורנו ביתר קלות כדי להגשים את עצמנו ללא תחושת מאמץ.

למשל, אדם הסובל מהתפרצויות זעם המתבטאות באלימות כלפי אשתו. הוא גדל לאב שהכה אותו, את אחיו ואת אימו במציאות של עוני, מתח ופחד קיומי. אותו אדם מכיר בנזק שבהתנהלותו האלימה ורוצה להפסיקה. אם כל שיעשה יהיה לעבוד עם מודעותו לנסות להתגבר על הזעם שעולה בו ולרסן את עצמו מלפרוק אותו באלימות, סביר שאותו אדם ימצא את עצמו במאמץ עצום ותחושת התנגדות קיומית עמוקה. הוא עשוי לחזק מאוד חלקים מסוימים שלו, אולם יש סיכוי טוב שהמתח המצטבר ממאמציו הרבים יתפרק בדרכים שונות. מה גם שהוא עלול לכלות את כוחותיו ולפתח מחלה בשל המאמצים הכבירים שהוא חי בהם. אם אדם זה יצליח לחולל מהלך של ריפוי פצעי העבר שלו, להשלים את חלקיו המפורקים, לעבד דברים מחדש ולסנכרן בין חלקיו התת-מודעים מעברו לבין חלקיו המודעים שבהווה שלו, חייו עשויים להניב שלווה חדשה שמעולם לא הכיר. מעצם כך יתפוגג הזעם והאלימות המתלווה אליו, יפתחו עבורו אפשרויות מגוונות לתקשורת ויצירת מערכת יחסים עם אשתו, וחייו עשויים לעלות על מסלול של הגשמה במקום מציאות של כאב והתנגדות.

 

אחריות על הכוונה ושחרור התוצאה

אם אנו מושכים אלינו מציאות ביחס לרבדים כל כך מורכבים, שרבים מהם בלתי-מודעים לנו- באיזה אופן ועד כמה אנו אחראים על מה שקורה כתוצאה ממהלכנו הפנימיים, כוונותינו ומעשנו?

בגלל שמארג הכוחות הפנימיים שלנו הוא מורכב ונרחב, וכן האופן שבו הם פועלים על המציאות החיצונית שלנו, איננו באמת יכולים לשלוט על המציאות החיצונית שלנו. מה גם שכפרטים הננו חלק מזרם קולקטיבי שמזמן מציאות גם מרובד משותף. כך שברובד מסוים אנו נתונים גם למה שהסביבה שלנו מזמנת.

מבחינה רוחנית, אנחנו אחראים על מה שבידינו, ואיננו אחראים על מה שאיננו.

כלומר, אנו אחראים על התהליכים הפנימיים שלנו ועל ההתיישרות והנאמנות של הבחירות המעשיות שלנו עם ידיעותנו הפנימיות, אולם איננו אחראים על התוצאה שמעשינו יניבו.

באופן מעניין, אנחנו מוצאים שככל שאנו מנסים בתוכנו לשלוט יותר על התוצאה ושוהים בנקודת מבט ביקורתית או מפוחדת כלפי ההשלכות המעשיות של מעשנו, אנחנו מצמצמים את כוחנו הבורא.

ככל שאנו מתקדמים בעבודתנו הפנימית, אנו מצמצמים את הפער בין תת-המודע והמודע שלנו, והתוצאות של כוונותינו ומעשינו באופן טבעי יתקרבו אלו לאלו. זהו תהליך התפתחות טבעי שאין לדחוק בו. דחיקה, בהקשר זה רק מרחיקה אותנו מכך, משום שדחיקה או נסיון לשלוט בתוצאה היא בעצם ביטוי של רתיעה גדולה מן האפשרות ההפוכה למה שאנו מכוונים אליו. זוהי למעשה סוג של התנגדות והתנגדות היא כח הפועל נגד עצמנו ומהלכנו הפנימיים.

נקודת המוצא לשינוי עמוק היא קבלה עמוקה של הדברים כפי שהם. מתוך מרחב של קבלה זו, המציאות הפנימית והחיצונית שלנו יכולות להתחיל לנוע אל עבר מרחב חדש ופתוח יותר.