הפרספקטיבה העוצמתית על מה שעדיין אין לנו

הפרספקטיבה העוצמתית על מה שעדיין אין לנו

פורסם בתאריך
  • איך אדע שאני בדרך למקום שאליו אני מבקש בעומק?
  • כמה זמן אמור לקחת לדברים שאני מזמן להגיע אלי?
  • מה לעשות בזמן שמשאלותיי טרם נענו?

 

מושגים עיקריים

 

הכוונה היא הדרך עצמה

תמיד ישנם ותמיד יהיו בחיינו מטרות שטרם השגנו. שאיפות פנימיות, רגשיות, רוחניות, כלכליות, זוגיות, הוריות, בינאישיות, או משפחתיות שעדיין לא הגיעו לכדי מימוש.

אם יש בנו כוונה כנה להשיג או ללמוד דבר מה, מעצם כוונה זו אנו כבר נמצאים בדרך להשגתו, ונותרה הדרך, שעשויה להתהוות במסלולים שונים ובאורכי זמן שונים.

כאשר אין לנו עדיין דבר מה, הנפש שלנו עלולה לשים את הדגש על אותו המחסור. אנחנו עשויים לחוש עצמנו כפחותי ערך, חלשי אמונה, להרגיש שהעולם נגדנו ושהוא מכשיל אותנו, להאמין שאיננו ראויים לקבל את מה שאנו רוצים וכדו’.

כאשר אנו מתבוננים בדבר שאותו אנחנו רוצים, ורואים שהוא אכן נביעה של רצון פנימי שלנו, שהולם את מהלכנו, מיטיב עם דרכנו, ונובע מאמונה בערכנו, בחירותנו ובמסוגלויותינו- אז אותו הדבר למעשה כבר נמצא בדרך אלינו ואנו נתונים עתה בגשר המוביל אותנו אליו.

למשל, אם אנחנו רוצים למצוא זוגיות. אם אנו מזהים שאנו רוצים בזוגיות כי אנו מאמינים שאנו ראויים לה ומסוגלים ליצור זוגיות טובה עבור עצמנו, אם אנו מתאמנים על להוות בתדר שבו נהיה כשנהיה בזוגיות שאנו רוצים, ואנו פועלים באופן שאנו שומעים מבפנים שמכוון אותנו לשם- אז אנחנו נמצאים כבר בדרך לשם, והיעדר הזוגיות כרגע איננה “בעיה” שצריך לפתור. יש כאן תהליך שמתהווה עבורנו מתחת לפני השטח, בן/בת הזוג שלנו למעשה כבר נמצאים בדרך אלינו והם יגיעו אלינו בקלות בזמן הנכון בלי שאנו צריכים לדחוק בכך או לחפש את הסיבות לכך שזה טרם קרה או שזה לא קורה כפי היינו מצפים.

אם אנו מתבוננים על מה שאין לנו עדיין – אנחנו מאבדים כוח.

אם אנו מתבוננים על היותנו בדרך למה שברצוננו – אנחנו מקבלים כח.

 

הדבר שאנו שואפים להשיג נמצא מחוצה לנו ואין לנו שליטה אמיתית על השגתו. יש לנו רק את היכולת לכוון לשם ולסלול את הדרך שאנחנו מאמינים שהיא המתאימה ביותר עבורנו.

אולם, הרגשות שלנו ביחס לתהליך הזה נמצאים בתוכנו. ולמעשה, הרגשות האלה הם שמחוללים את המציאות הפנימית שלנו ומכוננים את המקום הנפשי שבו אנחנו שוהים. המקום הנפשי הזה הוא ההתרחשות האמיתית של חיינו ועליה יש לנו את כל הכח והחירות להשפיע.

הרגשות שלנו ביחס למה שטרם השגנו נובעים בעיקר מהפרספקטיבה שלנו על המקום בו אנו נמצאים כעת. אף פעם איננו באמת מרגישים רגשות ביחס לעתיד, אלא תמיד כלפי ההווה. אם אנו חוששים שהעתיד שלנו לא יביא לנו את מה שאנו רוצים, אנו למעשה מרגישים חולשה ביחס להווה שלנו וליכולתנו לזמן את אותו העתיד.

הפרספקטיבה שלנו על מצבנו בהווה נתונה לחלוטין בידיים שלנו. יש לנו את כל הכח והחירות לבחור את נקודת המבט המיטיבה ביותר על המהלך הנוכחי שלנו, ובחירה זו היא שמכוננת את המציאות הרגשית שבה אנחנו הווים. לכן אחד המהלכים המועילים והמעצימים ביותר שאנו יכולים לעשות הוא לבחור בפרספקטיבה שלנו בעצמנו.

למשל, אם אנו חשים במחסור כלכלי ורוצים לזמן אלינו יותר שפע. אנו עשויים לשים לב לכך שאין לנו חפצים ותנאים מסוימים שאנו רוצים, לכך שהכל נראה נו יקר, לכך שאנחנו עובדים כל-כך קשה שאנו עייפים, שאין לנו זמן לתחביבים ועיסוקי הפנאי שאנו רוצים וכדו’. או שאנו יכולים לשים לב לתנאים החומריים שכן יש לנו, לרגשות הטובים שאנו מסוגלים להרגיש, לכל מה שלמדנו מן החיים בתנאים הנוכחים שלנו ולעצם קיומה של החירות שלנו לבחור בכך שאנו הולכים לזמן עוד שפע וללכת בדרך זו. 

פרספקטיבה זו, והדברים שאנו שמים עליהם דגש צריכים להיות נאמנים לחלוטין לחוויות, לרגשות, למאוויים ולאמונות שלנו, אחרת היא תהיה שברירית ותיסדק בקלות על ידי חוויות מאתגרות ורגשות קשים. כלומר עלינו להצביע על דברים שאכן יש לנו ושהם בעלי ערך עבורנו, ולא להכריח את עצמנו לספר לעצמנו שיש ערך עבורנו למה שאיננו באמת חווים ערך כלפיו, או שיש לנו דברים שאיננו חווים שבאמת יש לנו. כאשר אנו מצליחים להצביע על הדברים במציאות שלנו שהם באמת משמעותיים ומזינים עבורנו, אנו מצליחים להשיג נקודת מבט מעצימה בחירית, ובעצם בחירתנו לראות כך את המציאות- אנחנו מעצימים את כוחה של המציאות להיות כזו.

כך אנו שמים את מוקד הכח בתוכנו ולא מחוצה לנו בהשגת המטרה עצמה. זוהי בחירה שמעצימה את האמון שלנו בעצמנו ולכן מעצימה את כוחנו.

אם אכן השגנו פרספקטיבה שהיא חיובית ואמינה בעיננו, זהו כלי נפשי מעצים ביותר. במצב זה, גם אם לא תמיד נצליח לשהות בנקודת מבט זו ברמה הרגשית, היא תהיה נוכחת ברקע ברמה התודעתית. אנו עשויים לעתים לחוות רגשות של חוסר ערך או חוסר אמון, אך בו זמנית לזכור שאלו רק רגשות וחוויות זמניות ושישנה אמת רחבה ויציבה מכך, שאנו נשוב להוות בה בחלוף הרגשות הקשים.

הפרספקטיבה ההתפתחותית

אחת הפרספקטיבות העוצמתיות ביותר שאנו יכולים לבחור בה בכל מצב ובכל מציאות היא להתבונן על מה אנו למדים מן החוויה וההתנהלות בתוך מציאות זו.

נקודת מבט התפתחותית זו מחוברת ישירות לייעוד שלנו ולסיבה הגבוהה שזימנו לעצמנו למציאות זו, ולכן כאשר אנו הווים בה אנו חווים סנכרון פנימי ותחושה שדברים עומדים על מקומם גם בתוך קושי, כאב או מחסור. אנחנו לא יכולים להשיג כל דבר בכל מצב, אולם מכל מצב אנחנו יכולים לבחור ללמוד ולהתפתח, ולכן זוהי הפרספקטיבה הבחירית והגמישה ביותר, שאנו תמיד יכולים לפסוע לאורה.

למשל, איש ואישה הנמצאים במחלוקת קשה בגישה שלהם לכמות השעות שהילד שלהם צופה בטלוויזיה. האישה מרגישה שהילד רואה הרבה יותר מדי ושזה גורם להיות אפטי, בלתי רגיש ולא יצירתי. האב מרגיש שזה עיסוק טוב אחר הצהריים, הוא רואה בכך זמן איכות שהוא מבלה עם בנו, ושזהו מקור טוב להרחבת הידע הכללי ושייכות תרבותית ליתר החברה.

יהיה קל מאוד לראות פער זה כבעיה הדורשת פשרה או וויתור מכל אחד מההורים כדי להתקרב לעמדתו של השני, או כמתח מובנה שהם יצטרכו לכבוש בליבם ולחיות איתו. שתי אפשרויות אלה אולי יאפשרו למצב להיות נסבל יותר, אבל בעומק, מציאות זו עשויה להחליש משמעותית את כוחם של כל אחד מההורים ואת האמון שלו בחשיבות ובתוקף של האינטואיציות והידיעות הפנימיות שלו.

מפרספקטיבה התפתחותית, האישה יכולה לשאול את עצמה מה היא לומדת מהיותה בתוך מציאות זו? היא עשויה לגלות שזמן איכות זה בין האב לבן באמת מעמיק ביניהם את הקשר. נקודת מבט זו יכולה להזמין אותה להתבונן באופן רגיש יותר איך זה קורה, מה שעשוי להיות עבורה פתח להעמיק גם היא את הקשר שלה עם בנה. היא יכולה לבחור לצפות ביחד אתם בטלוויזיה ולפגוש את מה שבעלה רואה כמרחיב אופקים. היא עשויה לגלות שהילד שלה תשוש אחר הצהריים מהלימודים וצריך זמן מנוחה ופורקן, מה שיכול להוות פתח עבורה לתקשורת איתו על חווייתו בבית הספר. אולי היא תגלה גם שההתנהגות של בנה הוא שיקוף עבורה לכך שהיא איננה מזמינה אותו לעיסוקים יצירתיים ומרחיבים אלטרנטיביים, ולהתחיל ליזום עיסוקים שכאלה.

היא עשויה לזהות במצב זה גם שיקוף לכך שהיא עצמה וויתרה על רגישות מסוימת שהיא ייחלה אליה בקשר שלה עם בעלה, ולבחור לחולל תהליך שמעמיק את הרגישות והאינטימיות ביניהם. בתוך כך היא עשויה לגלות ששורש העניין הוא בכך שהיא אינה רגישה מספיק כלפי עצמה ולהתחיל לבחור בבחירות פנימיות רגישות יותר גם בלי קשר למערכת היחסים שלה עם בעלה או בנה.

האיש, מצידו יכול לראות זאת כהזמנה מסקרנת של אישתו לעיסוקים יצירתיים יותר, לשאול אותה למה היא מתכוונת ולחזק אותה ביוזמות שכאלה מצידה. הוא עשוי לזהות שהוא עייף ותשוש אחר הצהריים יותר ממה שהיה רוצה ולחולל תהליך שיביא יותר כוחות ומוטיבציה לחיים שלו. הוא יכול לראות זאת כשיקוף של אישתו לכך שהוא מביא אנרגיה אפטית הביתה ולהביא יותר יוזמה מעצמו. הוא יכול גם לזהות זאת כשיקוף ממנה לכך שהוא איננו מספיק רגיש אליה, וליזום זמן איכות איתה בה הוא מקשיב לה ביתר קשב ורגישות…

עצם ההוויה בנקודת המבט שאיננה שואלת איך לפתור בעיה, אלא איך ומה אנו יכולים ללמוד מסיטואציה זו, פותחת לרווחה את מנעד ההזדמנויות והאפשרויות שמציאות זו יכולה להביא לפתחנו. כך חוויה של מתח, סכסוך או כאב יכולים להוות עבורנו פתח לדף חדש בתחומים בחיים שלנו שכבר עלו על מסלול של התיישנות, מתיחות והדרדרות.

 זיהוי ונתינת תוקף להתקדמותנו בזמנים של עוצמה פנימית

זיהוי והוויה בפרספקטיבה חיובית והתפתחותית אינה תמיד משימה קלה. העולם תמיד עשוי לשלוח אלינו מציאויות וחוויות שיאתגרו את האמון שלנו בהיותנו בדרך. לכן כדאי לא לחכות למשברים כדי לגבש פרספקטיבות פנימיות עוצמתיות, אלא ליצור הרגל של התבוננות על חיינו ועל מה שאנו למדים מהם באופן שגרתי דווקא כשאנו נמצאים במקום של עוצמה.

אם אנו מתקשים למצוא פרספקטיבה עוצמתית על מהלכנו, ניתן לבחור לזהות שאנו נמצאים בדרך להשגת פרספקטיבה זו, להרפות, לזכור שמעצם כוונתנו היא בדרך אלינו, ולתת לה להגיע בזמנה.

ככל שאנחנו מצליחים יותר לדייק בזיהוי נקודת המבט הגבוהה על המהלך שלנו, לזכור אותה בעתות קשים ולשהות בה במשך זמנים ממושכים, האנרגיה שלנו מתעצמת ומתמלאת בחיוביות ובבחיריות. מעצם הוויה זו, אנו נוביל את עצמנו אל היעד שלנו באופן זורם, פשוט, קליל, ואולי אף מהיר ושמח יותר. בו בזמן, ככל שאנחנו שוהים יותר בנקודת המבט הגבוהה על מהלכנו בעולם, אנו גם מזהים שההגעה אל היעד שהגדרנו לעצמנו בעצם איננה באמת המטרה, ושהמטרה היא עצם התהליך שאנו עוברים בדרך. ומנקודת מבט זו, אנחנו למעשה נמצאים במימוש ובהגשמה האמיתיים שלנו בכל רגע ורגע.