זיהוי רוחני – מה באנו ללמוד ממה שזימנו לעצמנו?

זיהוי רוחני – מה באנו ללמוד ממה שזימנו לעצמנו?

פורסם בתאריך
  • למה קורה לי מה שקורה לי?
  • איך אוכל לצמוח דווקא מן המגבלות שלי?
  • איך אוכל להפוך את חוויותיי הקשות ביותר לנתיבי צמיחה עבורי?

מושגים עיקריים:

  • זיהוי – הבחנה במתחרש בגוף, בנפש ובנשמה
  • פרספקטיבה – נקודת המבט שממנה מתבוננים על המציאות והאתגרים שזימנו לעצמנו
  • נוכחות – מכלול ההוויה שלנו, וזיהוי הפוטנציאל הרוחני הטמון ברגע ההווה
  • חוקים רוחניים – מנגנוני הפעולה של מימד הרוח, אשר מתבטאים ומשתקפים בעולם החומר

 

תודעה של זיהוי

חיים ערים הם חיים בחוויה של זיהוי שמה שמגיע לפתחנו הוא המענה למה שאנחנו מבקשים עבור עצמנו ברבדים העמוקים ביותר של הווייתנו.

ישנו מגוון רחב של סיבות שאנו עשויים לזמן אלינו מציאות או חוויה מסוימת. אנו עשויים לזמן אלינו שפע, למשל, בשביל לחוות את האינסופיות, הנדיבות והחסד של הבריאה, ואנחנו עשויים לזמן לעצמנו מחסור על מנת לחוות את כוחותינו ההישרדותיים העמוקים והנסתרים, ולזקק את בהירותנו בנוגע לסדרי העדיפויות שלנו. אנו עשויים לזמן בריאות וחיוניות כדי לחוות את הכוחות העוצמתיים של הגוף שלנו, או לזמן מחלה – על מנת להטות את דרכנו ממסלול חיים מסוים ולהיפתח לרבדים חדשים של המציאות. או עשויים לזמן כשרונות מיוחדים – כדי להעשיר את העולם בידע ויופי חדשים ולעורר השראה באנשים אחרים, או לזמן מוגבלות- כדי לפתח מיומנויות וחלקים נפשיים שלנו ושל אחרים שאחרת נלקחים כמובנים מאליהם ונשארים בלתי מטופחים…

כל דבר שאנו מזמנים למציאות שלנו משרת את המהלך שלנו בעולם ואת מה שבאנו ללמוד ממנו. חלק ממרכיבים אלה נקבעו על ידינו מראש בבחירות טרום-לידתיות, ויהיו קשים עד בלתי אפשריים לשנות. בכלל כך נתונים כמו מין, מבנה גוף, רקע משפחתי וכדו’. חלק מהמרכיבים האלה יחסית גמישים ונתונים בעיקר בידי הבחירה החופשית שלנו. כאלו הן בחירות כמו המקצוע והתחביבים שאנו מפתחים, הפרנסה שאנו מזמנים לעצמנו, הבריאות השוטפת שלנו, ההשפעות שאנו סופגים מהאנשים שסביבנו וכדו’. וחלק מהמרכיבים הם משימות חיים שבשבילן למעשה באנו לעולם, מה שאומר שהן לרוב יציבו בפנינו אתגרים גדולים מאוד, ואנו נחווה חוויה של משמעות עמוקה ככל שאנו צועדים בכיוון הלימוד והשינויים שלשמם באנו. אלה הם מהלכים כמו יצירת שינויים עמוקים באופי שלנו, במערך האמונות הבסיסי שלנו, בחוויית הזהות העצמית ונקודות המוצא שלנו כלפי העולם, שינוי תבניות בסיסיות שאנו נוטים לקיים במערכות היחסים הקרובות ביותר אלינו וכדו’.

רבדים שונים של זיהוי

ניתן להתבונן על מה שזימנו לעצמנו מפרספקטיבות שונות, או “גבהים” שונים- החל מנקודת המבט המעשית ביותר ועד לנקודת המבט הרוחנית ביותר.

כל הפרספקטיבות האלה מתקיימות ביחד. אף שהנשקף מאחת מהן יכול לכאורה להיראות כסותר פרספקטיבה אחרת, הן אינן באמת סותרות אלא מקבילות.

מהפרספקטיבה המעשית– מה שמגיע אלינו הוא תוצאה של המעשים שלנו.

מנקודת מבט זו אנו רואים את טיבן של סיבה ותוצאה, כוונות ומעשים, ולמדים כיצד לדייק את עצמנו ביחס לתוצאות המעשיות הרצויות מבחינתנו.

למשל, אם אנו משקיעים משאבים כדי להצמיח עסק. המידה שבה המשאבים האלה יניבו את התוצאות העסקיות המבוקשות תשקף לנו את מידת ההתאמה בין כמות ואופי המשאבים שהשקענו לבין האופן שבו הם פועלים בעולם העסקי.

מהפרספקטיבה הרגשית – מה שמגיע אלינו הוא שיקוף של מערך הרגשות שלנו.

הוא מראה לנו עד כמה אפשרות מסוימת מיושרת עם המבנה הרגשי שלנו ועוזר לנו לחדד את הקשר שלנו עם מערך הרגשות שלנו כמצפן פנימי עבור מהלכנו ובחירותנו במציאות הארצית.

למשל, אם אנו בוחנים מקום מגורים חדש. אנו עשויים למצוא את עצמנו במקום, שעל אף שההיגיון אומר לנו שהוא רחוק ממקור הפרנסה, השהות בו מרחיבה אותנו, מעוררת בנו השראה ומשמחת אותנו, ולכן נכון לנו לבחור לגור בו, והפרנסה שלנו גם תצליח ותשקף זאת. לעומת זאת, אנו עשויים להרגיש שעל אף שישנן סיבות רציונליות טובות מאוד לגור במקום הזה, השהות בו מחלישה את המוטיבציה שלנו להגשים את עצמנו ומעוררת בנו התנגדויות ומתחים שאינם מטיבים עמנו, ולכן לא נכון לנו לבחור בו כמקום מגורנו.

מהפרספקטיבה התודעתית – אנו מזמנים לעצמנו דברים שמלמדים על אופן פעולתה של המציאות הארצית.

בכלל כך כל עולם המחקר, המדע והפילוסופיה. הכלי העיקרי שאנו משתמשים בו ברובד זה הוא ההגיון על כל מרכיביו ורבדיו. אנו שואלים את עצמנו כפרטים וככלל איך הגיוני שהעולם עובד, ואז מחפשים להוכיח זאת או לגלות מהלך הגיון אחר. כך אנו מפתחים את השכל והתודעה שלנו כמכשיר הבוחן את המציאות ולומד ממנה.

למשל, אם אנו עורכים מחקר על האופן בו פועל כח המשיכה בתוך מים. תוצאות המחקר ילמדו אותנו על היבט זה של המציאות, ואנו נדע לפעול טוב יותר בתוכה ולרתום את החוקיות שאנו מגלים לטובת מטרותינו. או אם אנו חוקרים את האופן בו אנשים נוטים להתנהג בנסיבות כאלה ואחרות, אנו נוכל להסיק מכך כיצד לכונן מציאויות אנושיות וחברתיות שמנביעות מהאדם את התרחישים הרצויים.

מהפרספקטיבה הרוחנית – אנו מזמנים לעצמנו את מה שהכי יטיב עם תהליך ההתפתחות הרוחנית שלנו.

כלומר ילמד אותנו על האחדות, על חוקים רוחניים ועל הכוחות הבוראים שלנו.

למשל, אם אנו נקלעים לכלל סכנה ומצליחים להיחלץ ממנה ולסייע בכך לאחרים. אנו עשויים ללמוד מכך על כוחות עמוקים בתוכנו שלא הכרנו אחרת ועל מרכיבים עוצמתיים של הזהות שלנו. סדרי העדיפויות שלאורם נפעל בתנאי דחק עשויים לפתח בנו הערכה עמוקה לדברים שאנו פוגשים גם בתנאי רווחה. מתוך חוויות אלו, אנו עשויים לפתח בהירות ושלווה רוחנית שלא היתה לנו קודם.

פרספקטיבה נוספת, רחבה יותר מהחוויה האנושית הפרטנית, היא הפרספקטיבה הקולקטיבית האחדותית, שעל פיה האנושות והבריאה מזמנים את מה שהכי יקדם את מהלך ההתפתחות הקולקטיבי.

מפרספקטיבה כזו, ניתן למשל, להתבונן על מה שאנו לרוב חווים מרובד אנושי כקטסטרופות, כמו מלחמות או אסונות טבע, כמהלכים שבמכלול ההיסטוריה מקדמים את העולם למקום מפותח יותר.

מנקודת מבט זו ניתן גם לראות תהליכים מורכבים המתרחשים בעולם, כמו התפתחות הטכנולוגיה והתקשורת, כמחוללים תהליכים עצומים שחלקם מערפלים, מטשטשים ומחלישים את היכולות האנושיות, וחלקם מקדמים את יכולותיה וכישוריה של האנושות צעדים גדולים קדימה. מנקודת מבט זו אפשר לבחור לאיזה היבט של ההתפתחות הזו לחבור כדי לקדם את מה שאנו רוצים לקדם.

כמובן שישנן גם פרספקטיבות גבוהות יותר מאשר נקודת המבט על האנושות וכדור הארץ, אולם הן מעבר למגבלות השפה של המרחב הנוכחי.

פרספקטיבות מקבילות

כאמור, כל הפרספקטיבות האלה נשקפות במקביל בהתבוננות מנקודות מבט שונות על אותה מציאות.

ניקח, למשל, מצב של מחלה. מפרספקטיבה מעשית, יכול להיות שהיא נוצרה בתוכנו כתוצאה מאכילה ממושכת של מזונות מסוימים. במקביל, מפרספקטיבה רגשית, אנו עשויים לראות שהיא משקפת לנו שאנו חווים אשמה ביחס לרצונות מסוימים שלנו. ברמה התודעתית, יכול להיות שזימנו את המחלה הזו מרצון עמוק ללמוד על איך גוף האדם עובד ועל האופן שבו מחלות מתחוללות בו. ומן הפרספקטיבה הרוחנית – יכול להיות שנזהה שזימנו מצב זה על מנת לחוות את הקשיים והכאבים שהוא מעורר בנו, להנביע בנו חמלה כלפי אנשים הסובלים מכאבים דומים, ואולי אפילו כדי לקבל בהכנעה את המגבלות שניצבות עבורנו.

מתוך נאמנות למכלול התהליכים שמציאות זו חוללה בתוכנו, יכול להיות שנמצא בתוכנו רצון עמוק לגלות כיצד ניתן לשנות את התהליכים האלה ולגלות את כוחות הריפוי שבתוכנו.

החמלה שפיתחנו עשויה לחלחל אלינו. אנו עשויים להתבונן ביתר רכות על רצונותינו העמוקים שחשנו אשמה כלפיהם, להתחיל להתיר אותה, לתת לרצונותינו תוקף ולפסוע לכיוון מימושם. תוך כדי כך אנו עשויים להימשך באופן טבעי למזונות מזינים יותר ולהתנהל עם הגוף שלנו באופן מטיב יותר על פי מה שגילינו בזמן המחלה. אנו עשויים למצוא את עצמנו מחלימים ויוצאים מחוויה זו נבונים ועוצמתיים בהרבה. אולי היא אף תיקח אותנו אל ייעוד גדול שנועדנו לו, לסייע לאחרים לפסוע בנתיבים של ריפוי.

הרבדים השונים פועמים בנו במקביל ואינם סותרים אחד את השני. ככל שאנו פתוחים לקבל מנעד רחב יותר של מסרים מן המציאויות שנקלעות אלינו, וכן מסרים שונים מרבדים שונים שלנו במקביל – כך נוכל להוות ביתר שלווה בתוך מגוון רחב יותר של חוויות ושיעורים ולפסוע דרכם בזיהוי, בחירה פנימית ועצמה.

הפרספקטיבה הרוחנית על מה שאנו מזמנים אלינו

מן הפרספקטיבה הרוחנית, מה שאנו מזמנים אלינו מבקש ללמד אותנו על כוחנו הרוחני.

הכוחות הרוחניים האישיים שלנו מחוברים לחוקים הרוחניים הנרחבים. חוקים רוחניים הם מנגנוני הפעולה של מימד הרוח, אשר מתבטאים ומשתקפים בעולם החומר.

כאשר אנו מרגישים חיבור לחוקים אלה, ומקיימים את חיינו לאורם, אנו חווים מרכוז פנימי ועוצמה רוחנית.

על פי מערכות רוחניות שונות, כמו מגוון הדתות והפילוסופיות, אנו פוגשים ב”חוקים רוחניים” המנוסחים באופן שונה, אבל לרוב דומים מאוד במהותם, לפחות בליבה שלהם.

מבחינה רוחנית, השאלה איננה “מהי האמת?”, אלא “על איזה חלק של האמת באתי ללמוד?”.

השאלה “מהי האמת?” פונה לרובד תודעתי, ולכן עלולה בעצם לשאול “מה הגיוני?”. הרובד התודעתי, ההגיוני, מתקיים “מתחת” לרובד הרוחני. מה שאנו נגדיר מן המציאות הארצית שלנו כאמת אובייקטיבית, הוא למעשה אחיזה שלנו באמונה מסוימת. אחיזה זו קשורה לצורך הרגשי בעוגן תודעתי ובאסמכתא חיצונית עבור בחירותנו. זהו צורך אנושי מוגבל ביחס למציאות הרוחנית האינסופית. לכן כאשר אנו מתעקשים לאחוז באמת מסוימת, אנחנו למעשה נאמנים יותר לצרכים הרגשיים שלנו מאשר לאמת הגבוהה ביותר, שאיננה נזקקת לצמצומים שכאלה.

הרובד התודעתי פועל על פי חוקי ההגיון. הרובד הרוחני פועל על פי חוקי התועלת. ככל שאפשרות מסוימת מניבה תועלת גדולה יותר ליותר חלקים מהמציאות, היא מחוברת יותר לחוקיות הרוחנית. זהו הרובד שאנו למדים אודותיו מן הפרספקטיבה הרוחנית על מה שאנו מזמנים למציאות שלנו.

כלומר, למעשה אנו באים לעולם כדי ללמוד להיות מועילים יותר עבור עצמנו, עבור אחרים ועבור כלל הבריאה.

מערכות חוקים רוחניות שונות

כל אדם וכל זרם חברתי, מחוברים לזרם רוחני שונה מעט מיתר בני האדם, וזאת משום שזרם זה מועיל לו יותר עבור התפתחותו.

כלומר, אנשים יזדהו עם מערכות חוקים רוחניות בעלות גוון שונה. ניתן לראות זאת כנהרות הזורמים מאותה הנביעה. המים בראשיתם הם אותם המים, והם מקבלים ביטוי ארצי שונה על פי הכיוון שבו הם זורמים. גם הרכב המים עצמו עשוי להשתנות במהלך הדרך כתוצאה מהחיכוך והערבוב עם האדמה, הצמחיה, בעלי החיים והסביבה שלצידם הם זורמים.

רוב מערכות החוקים הרוחניות, בליבה הנקיה שלהן מדברות בגוונים שונים מתוך שורש דומה. לרוב, הנושאים העיקריים שהן מתייחסות אליהם הם:

  • אחדות רוחנית ואנרגיית חיים
  • הכח הזכרי והנקבי, קוטביות והשלמה
  • כוחן של אמונות, זימון וכח משיכה
  • סיבה ותוצאה, דין וחסד, פעולה והשלכה
  • פרט וכלל, יחסיות
  • אינטואיציה וגישה לידע עליון, כוחות ריפוי
  • תזמון שמיימי, מחזוריות ומקצבים טבעיים
  • ייעוד והתפתחות, יחסים בין דוריים ויחסי הורים וילדים
  • הקשר בין האדם והטבע, מחזוריות החיים והמוות
  • המימדים הרוחניים שמעבר למציאות הארצית. בכלל כך מושגים כמו “רוח” ו”נשמה”

 

נוכחות

הנוכחות שלנו היא מכלול ההוויה שלנו והערות שלנו לפוטנציאל הרוחני אשר נמצא בכל רגע ורגע. זו האנרגיה שאנו הווים בה ומקרינים אותה ברובד הכי שלם.

ניתן לדמות זאת למקור אור המקרין את אורו דרך מנסרות שונות. ישנן מנסרות של מעשים, מחשבות, אמונות, כוונות וכדו’. אלה הן מנסרות המנתבות דרכן את הרבדים המוחשיים יותר שלנו- כלומר הרבדים התודעתיים, הרגשיים והגופניים שלנו. הרובד הרוחני שלנו הוא מקור האור- עצם הנוכחות שלנוזהו למעשה מכלול המרכיבים הארציים שלנו, בתוספת מרכיב נצחי של אופיה ומידת התפתחותה של הרוח שלנו. ברובד זה כלולים הידיעות הרוחניות שלנו, שאותן אנו צוברים ממחזור חיים אחד לשני.

הרבדים המוחשיים שלנו הן מציאויות וחוויות של מחזור חיים אחד, שאיננו לוקחים איתנו ממחזור חיים אחד לשני. הנוכחות שלנו היא המכלול של כל מה שחווינו ולמדנו על עצמנו ועל עולם הרוח ברובד נצחי שלנו.

הנוכחות שלנו היא האנרגיה האמיתית שנישאת עם המעשים שלנו. אנו עשויים לראות שני אנשים עושים מעשה דומה, ולהרגיש כי האנרגיה שבמעשה היא שונה, בגלל המקום הפנימי שממנו הוא מגיע. אנו עשויים גם למצוא את עצמנו עושים מעשה זהה בזמנים שונים ולהרגיש שבעומק המעשים האלה היו מכוונים אחרת בגלל המקומות הפנימיים השונים שהיינו בהם בפעמים השונות.

למשל, אדם הנותן צדקה לאדם אחר. אדם אחד ייתן זאת ממקום של רחמים כלפי העני. אדם אחר ממקום של אמון בכוחו להתרומם. אחר ייתן מתוך רצון לנקות את מצפונו שלו, או בתחושה שכך הוא משחרר אנרגיה של חוב שישבה עליו. אדם אחר יתן זאת מנקודת מוצא של מחויבותו העצמית לתת סכום חודשי מסוים לצדקה. ואדם אחר יסתכל בעיניו של מבקש הצדקה ויזהה אותו כחבר או כשליח ללימוד רוחני כלשהו וייתן לו מנקודת מבט זו. כל אלה הם ביטוי של הנוכחות של נותן הצדקה, שיוצרת אנרגיה שונה שנישאת במעשה שלכאורה זהה.

ברובד הרוחני, נסיבות חיינו באות ללמד אותנו על מערכות החוקים הרוחניות, ועל האופן שבו אנו יכולים להשתתף איתם על מנת להגשים את ייעודנו. הרובד הפנימי שאליה מגיבה המציאות הרוחנית שלנו, ושאותה היא מהדהדת לנו חזרה, הוא הנוכחות שלנו.

זיהוי רוחני

זיהוי רוחני הוא זיהוי החוקים הרוחניים הנצחיים שביקשנו ללמוד דרך חוויית מציאות מסוימת.

בעידן זה, מרבית הלימוד שאנו מזמנים לעצמנו כאנושות קשור בכוחנו הבורא, בייחודיות שלנו כולל ייחודן ועוצמתן של האנרגיה הזכרית והאנרגיה הנקבית, בחשיבות החיבור לרגש שלנו כמצפן פנימי, ובהיותנו חלק מרקמת חיים מאוחדת עם כל הסובב לנו.

לשם כך, אנו עשויים לזמן לעצמנו מציאויות שיאתגרו את חוויית העוצמה הפנימית שלנו ומידת ההשפעה שלנו על חיינו, יאתגרו את התחושה שיש לנו משהו מיוחד וחשוב להביא לעולם, או יאתגרו את תחושת השייכות שלנו למהלכים החברתיים שמתרחשים סביבנו. חוויות כמו אוזלת יד, חוסר אונים, דיכוי עצמי, חוסר משמעות, בדידות, ניתוק וראיית שחורות, וכל חוויה אחרת שיש בה צמצום עצמי או ניכור מהסביבה- אלה הן שאריות מהיסטוריה אנושית רצופת כוחנות ותודעת צמצום ודיכוי. אלו הן הזמנות להיפתח לריפוי ולנביעה של פרספקטיבה רוחנית רחבה יותר על עצמנו ועל סביבתנו. חוויות אלה הן לעולם חוויות ולא מציאות אובייקטיבית, על אף שהן עשויות להיחוות באופן קונקרטי ומשכנע ביותר.

זיהוי של הלימוד הרוחני שהבאנו לפתחנו הוא הזמנה להתפתח, להשיג בהירות ושלווה מחודשים, לבחור בדרכים חדשות משבחרנו עד עתה, ולהנביע מציאויות חדשות. כשאנו לומדים שיעורים אלה ומסנכרנים אותם במערכת שלנו, הנוכחות שלנו מתרחבת, מתבהרת ומזדקקת. לרוב זוהי אנרגיה ממגנטת שאנשים נוטים לזהות ולהימשך אליה באופן אינטואיטיבי. זו הסיבה שמנהיגים רוחניים גדולים סוחפים אחריהם אנשים רבים, שמדברים עליהם כאור גדול ועל עצם הנוכחות שלהם כממשות שיכולה להזיז מציאויות, להנביע תובנות ולהביא ריפוי מעצמה, אף ללא תיווך של מעשים ומילים.

כאמור, על מנת להוות בזיהוי של הלימוד הרוחני שבאנו ללמוד, נכון יותר לשאול “מהו החלק של האמת שזימנתי לעצמי ללמוד?” מאשר: “מהי האמת המוחלטת שעליו מלמדת מציאות זו?”. כאשר אנו שואלים על עצמנו – אנו מכוונים להתרחבות לכיוון האמת הגדולה יותר, במקום לצמצום של האמת המוחלטת אל הממדים הנוכחים שלנו.

כאשר אנו פונים לשאלות מעין אלו, מועיל גם לחפש את התשובות פחות מחוץ לעצמנו ויותר בתוכנו, בגילוי של קול פנימי המגיע מידיעה גבוהה או קולה של אינטואיציה עמוקה. האמיתות הגבוהות הן מעל המציאות הארצית ולכן גם כלי הגישה אליהן היא מרבדים אנרגטיים גבוהים יותר מאשר כלי הגישה אל החוקים המוחשיים.

גם אם בהתבוננות מפרספקטיבה רוחנית אנו נזהה מרחבים בהם היינו ופעלנו באופן לא מדויק עד כה, תשובה והדרכה רוחנית אמיתית לעולם לא תדגיש את אי הדיוק של העבר. אלא, היא תרחיב אותנו ותזמין אותנו למקום חדש ולאמון גדול יותר בעצמנו ובסביבתנו.

זהו הסימן לזיהוי רוחני מדויק ומועיל, והוא שפועל לקדם אותנו כפרטים וככלל למרחבים חדשים ומפותחים יותר.