אינטגרציה רגשית זוגית

פורסם בתאריך עם 0 תגובות

אינטגרציה רגשית זוגית

מערכת היחסים הזוגית היא המרחב שעולים בו רוב הכאבים, הפצעים ונקודות התורפה שלנו. בן הזוג שאנחנו מזמנים לעצמנו הוא לרוב זה שיגע בכאבים העמוקים והכמוסים ביותר שלנו.

ממקום זה, בן זוגנו עלול לאיים בצורה חזקה ביותר על המרחב הנפשי והזהות העצמית שלנו. או שהוא עשוי להיעשות לחבר הקרוב ביותר שלנו, ולשותף עמוק לתהליכים המשמעותיים ביותר שאנחנו שואפים לחולל בחיינו.

זוגיות שיש בה מרכיבים רבים של איום, פחד, הסתרה, ביטול עצמי וריצוי, מועדת לעלות על מסלול תקיעות וניוון, או אפילו הרס עצמי ופירוק.

מרכיבים אלה הם פעמים רבות התוצר של פגיעות עמוקה ובלתי מעובדת בקרב כל אחד מבני הזוג, שמוצאת את אפיק הביטוי שלה בהתנגדות לבן הזוג השני. אותה הפגיעות שמכרסמת ביסודות הזוגיות, יכולה להפוך להיות מקור הריפוי והעוצמה שלה.

ישנן מערכות זוגיות שהריפוי שלהן דורש פירוק ופרידה, אולם לרוב המערכות הזוגיות יש סיכוי גבוה לריפוי ושיקום. כוחות הריפוי של הזוגיות לרוב טמונים בתבנית הראשונית שלאורה הזוגיות נוצרה. הסיבה הראשונית ביותר שבגללה נמשכנו ובחרנו להתחבר עם בן הזוג שלנו, בתוכה טמונה נקודת התורפה הגדולה ביותר של הזוגיות שלנו, וכן המפתח הגדול ביותר בשביל השיקום וההעצמה שלה.

לאורך מסלול הריפוי הזוגי, ניתן להתוות שלושה צירים מרכזיים:

 

מדפוסים מכאיבים למרחבים מעצימים

פעמים רבות, אנחנו מפתחים בתוך מערכת היחסים שלנו דפוסים מכאיבים.

כבני זוג, אנחנו רגישים ביותר לנקודות התורפה אחד של השניה. נקודות התורפה והכאבים שלנו נוטים לגרום לנו לפעול באופן שפוגע בנקודות התורפה של בן הזוג שלנו. זה קורה בשלל דרכים: הקטנה אחד של השניה, סירוס, ציניות, חוסר אמון, פגיעה מילולית ו/או פיזית, דחיה, נסיגה, הימנעות, אפתיות, האשמה וכו’.

תנועות אלו עשויות להכניס את הזוגיות למעגלי רשע, בהם מתקיים מאבק על הערך העצמי של כל אחד מבני הזוג. המתח הזה עשוי להיות סמוי או גלוי. פעמים רבות ישנו פחד מלפגוש את המתח הזה, מחשש שהמפגש איתו יגרום לפירוק של המערכת הזוגית עצמה.

בתוך הדפוס הזה לרוב מתפתחים מנגנוני הגנה, שכל אחד מבני הזוג משתמש בהם בשביל לשמור על הדימוי העצמי והטריטוריה הנפשית שלו. מנגנוני ההגנה האלה יוצרים “הסכמים” או “חוזים” לא מדוברים בין בני הזוג בנוגע לאיך מתנהגים ומדברים, איך מגיבים אחד לשניה ואיך “אמורים” להרגיש בנסיבות שונות. ההסכמים האלה מתהווים לכדי דפוסים, שמקבעים את המציאות הזוגית בתוך מרחב המוגבל ב”חומת זכוכית” שהזוגיות בנתה לעצמה.

למשל: אם אחד מבני הזוג נוטה לחזור מהעבודה עייף ומתוסכל, יכול להיות שהתפתח דפוס שבו בן הזוג השני “מחויב” להיות חיובי ולא לבטא קושי ביחס לאנרגיה הנמוכה הזו. יכול להיות שבעומק הוא חווה תסכול כלפי חוסר הנוכחות של בן זוגו. אולם בהסכם הבלתי כתוב ביניהם, “אסור” לו להרגיש ולבטא זאת כי מי ש”מחזיק” את ה”משבצת” של הקושי והתסכול הוא בן הזוג הראשון. כך מצטמצם באופן ניכר מרחב הביטוי, השיתוף והאפשרות לשיפור של המצב.

על מנת לשחרר את הדפוסים המכאיבים האלה נדרש תהליך של ריפוי ולמידה של כלי תקשורת קשובים, הדדיים ומעצימים. תהליך של ריפוי מזמין לפגוש את הפצעים והכאבים של כל אחד מבני הזוג, שהכניסו את הזוגיות לדפוס מכאיב. מן המקום של הזיהוי וההכרה בכאביהם אחד של השניה, ניתן להתוות דרך של סיוע הדדי בתהליך של ריפוי אישי. מתוך הריפוי האישי נרקם תהליך של ריפוי זוגי וריפוי של הזוגיות עצמה.

זהו מעבר מזוגיות בה אנו פועלים מתוך הכאב שלנו ומסתגרים בתוכו או משליכים אותו על בן זוגנו, לזוגיות שבה אנו מסייעים אחד לשניה לרפא את כאבנו ולצמוח מהם.

 

מעמדה מופעלת לנוכחות מזמינה

כאשר נוגעים בכאב שלנו, רובנו מופעלים מתוך הפגיעות שלנו, שעשויה להיות רוויה בפחד וחוסר אונים. במצב זה, אנחנו נכנסים למרחב שמתעסק בעצמנו, ולא רואה את בן הזוג שלנו. אנחנו עסוקים בכך שנפגענו, או בכך שפגענו, בכך שאיננו מצליחים לשנות את עצמנו, או שאיננו מצליחים לשנות את בן זוגנו וכו’. אנחנו עשויים להאשים את בן הזוג שלנו ברגשות הקשים שלנו, לדחות אותו, לסגת ממנו, להיות במתח מתמיד איתו וכדו’. לחילופין, אנחנו עשויים להאשים את עצמנו, ולהיכנס לדפוסים של קורבנות, לקיחת אחריות עודפת על הרגשות של בן הזוג שלנו, חתירה לריצוי שלו, ביטול עצמי, וכדו’.

מנגנונים אלה הם ביטוי של “עמדה מופעלת” שלנו. בעמדה זו אנחנו מופעלים על ידי השאלה- איך בן הזוג שלי גורם לי להרגיש, או איך אני גורם לבן הזוג שלי להרגיש. עמדה זו שמה את מוקד ההשפעה על הרגשות שלנו מחוץ לעצמנו, ובכך מפחיתה מהאחריות שאנחנו לוקחים על תהליכי הריפוי של עצמנו. זוהי עמדה שמחלישה אותנו ואת הנוכחות שאנו מביאים למערכת היחסים שלנו.

למשל: אם בן הזוג של מעיר הערה עוקצנית שמכאיבה לנו. אנחנו נוטים לחוות זאת מתוך הפגיעות שלנו, לאבד נוכחות, לעקוץ בחזרה, לסגת, להתרחק, לכעוס וכדו’. אנחנו נוטים להתעסק בזה שהוא גרם לנו להרגיש את הכאב הזה. אנחנו מתקשים פשוט לחוות את הכאב הזה לכשעצמו, להכיל אותו ולעבד אותו.

המעבר מ”מעמדה מופעלת” ל”נוכחות מזמינה“, הוא העברת תשומת הלב שלנו מאיך דברים גורמים לנו להרגיש, לאיך אנחנו מביאים את הרגשות שלנו למפגש חיוני עם בן הזוג שלנו, ומזמינים אותו לעשות גם כן בתוך מרחב של כבוד, אכפתיות והדדיות.

על מנת לבנות בעצמנו “נוכחות מזמינה“, עלינו לקחת אחריות על תהליכי הריפוי והעיבוד הרגשי שלנו עצמנו. אם בן הזוג שלנו גורם לנו להרגיש כאב או צמצום, זה בגלל שאותו הרגש קיים בתוכנו. הוא לוחץ על כפתור זה בתוכנו, וזו יכולה להיות עבורנו הזמנה נדיבה לפגוש את כאבינו ולעבוד איתם. זהו התהליך שלנו והוא באחריותנו ובכוחנו.

ככל שאנחנו מוכנים לפגוש ולעבוד עם הכאבים שלנו עצמנו, אנחנו נבנה בתוכנו את הנוכחות שתזמין את בן הזוג שלנו להביא את כאביו שלו אל המפגש איתנו. זוהי “נוכחות מזמינה“. זוהי הנוכחות שמבנה את הזוגיות כמיכל חזק של הדדיות ומפגש, שתומכת את שלל התהליכים האישיים והזוגיים שמבקשים עיבוד וריפוי בתוכה.

למשל: ביחס להערה העוקצנית שבדוגמה הקודמת: במקום להגיב חזרה ממקום פגוע, נוכל לפגוש את הרגש הפגוע שלנו ולעבד ולרפא אותו. יכול היות שהעקיצה גרמה לנו להרגיש חסרי ערך. זהו רגש הקיים בתוכנו בלי קשר לבן הזוג שלנו, ובכוחנו לעבוד איתו בתוך עצמנו. מן המקום הזה, נחזור לקשר ממקום עוצמתי. נוכל לספר לבן הזוג שלנו מה דבריו גורמים לנו להרגיש ולבקש לשנות את מה שמכאיב לנו.

 

מתודעה של פשרה לתודעה של סנכרון

רובנו למדנו שעל מנת לקיים זוגיות בריאה, על כל אחד מבני הזוג להתפשר בשביל בן הזוג השני.

תנועה של פשרה יכולה להיות בריאה ומועילה ביחס להיבטים מסוימים של הזוגיות. אולם לעתים, הדרישה להתפשר אחד עבור השניה יכולה להתפתח למצב בו כל אחד מתפשר על מי שהוא בעומק, על הביטוי שלו בעולם, ועל המימוש של עוצמותיו. במצב כזה, הזוגיות נעשית למרחב שמקטין ומצמצם את אחד או שני בני הזוג.

למשל: בני זוג שמחזיקים בפרספקטיבות שונות בנוגע לקשר עם הילדים. אחד מאמין שצריך לדרוש מהם יותר ולהציב להם יותר גבולות. השני נוטה לבוא לקראתם ולהעניק להם כמה שיותר. המידע והאינטואיציות שכל אחד מחזיק על הנושא הזה מלאים באינפורמציה חיונית וחשובה- הן על הפחדים והמגבלות שלו, והן על משהו עמוק וחשוב שכל אחד יודע בנוגע לילדים ולקשר איתם. אם השאיפה של בני הזוג תהיה רק להיפגש בעמק השווה, תיווצר סוג של פשרה בלי גבולות ברורים ובלי הענקה שופעת. עם סידור כזה בני הזוג עשויים להתחכך פחות ולהסתדר יותר, אבל בו זמנית הם גם מפחיתים מהמידה שבה הם ממשים העוצמה ההורית שלהם ומהמידה שבה הם יפגשו ויפרמו את הפחדים והמגבלות שהאינטראקציה שלהם עם הילדים מציפה בהם.

פשרה יכולה להיות מנגנון של ריפוי, אולם היא עלולה גם לתפקד כמנגנון הגנה מלפגוש כל אחד את מאווייו העמוקים, ולהתעמת עם הכאבים והאתגרים שנמצאים אצל כל אחד בעומק. כשאנו משתמשים במנגנון של פשרה כמנגנון הגנה, הוא עלול לכרסם באופן סמוי, שקט וממושך בעוצמה, בחיוניות ובכושר הביטוי של כל אחד מבני הזוג. מצב זה יכול להביא להשטחה או ניוון של הזוגיות, כיבוי התשוקה והחיוניות שבה, ריחוק הישרדותי, תסכולים ומטענים עמוקים, ואף להתפתחות של מחלות אצל אחד או שני בני הזוג.

התנועה ההפוכה ממאבק איננה פשרה. פשרה, היא רק הפניית המאבק מן החזית החיצונית המשותפת לחזית הפנימית שבינינו לבין עצמנו. במצב זה, מתחת לפני השטח, עדיין מתחוללת אנרגיה של מאבק שמכרסמת ביסודות של החוויה העצמית שלנו ושל הזוגיות עצמה.

התנועה ההפוכה ממאבק היא תנועה של סנכרון.

סנכרון הוא מצב, בו יש זיהוי והכרה עמוקים במהות, בכאבים, בעוצמות ובאתגרים של כל אחד מבני הזוג. מתוך הכרה זו ישנה שאיפה משותפת לייצר מרחב נדיב ומעצים עבור כלל ההיבטים של שני בני הזוג.

שאיפה לסנכרון מבוססת על האמון בכך שהנבעה של עוצמה אישית מזמינה עוד עוצמה אישית, ולא דורסת או מקטינה את המרחב של האחר. כלומר, ככל שאנחנו מעצימים את עצמנו מתוך נאמנות עמוקה למי שאנחנו, אנחנו מזמינים את בן הזוג שלנו להעצים את עצמו גם כן, והמרחב יפתח להכיל את העוצמות של כולם. מתוך כך צומחת זוגיות מעצימה ועוצמתית.

 

למשל, בדוגמא של התפיסות השונות בנוגע לגידול הילדים: בתהליך של הקשבה עמוקה וזיהוי, בן הזוג האחד מגלה שהתפיסה שלו בנוגע לחיזוק הגבולות נובעת בין השאר מהפחד שלו מלהרגיש חלש מול ילדיו. בת הזוג מגלה שהתפיסה שלה בנוגע להענקה אינסופית נובעת מהפחד שלה מעימותים עם ילדיה. מן הצד השני, כל אחד מגלה את האמת והעוצמה שבפרספקטיבה של השני, ורואה את הפוטנציאל שהיא יכולה להביא אל תוך הקשר עם הילדים.

מתוך המרחב הזה הם לומדים לייצר יחד מרחב עוצמתי בו יש גבולות ברורים שמאפשרים להם להעניק בצורה רחבה, שופעת ומדויקת יותר. הם מחזיקים כל אחד בתפקיד מעט שונה ביחס לילדים, כחלק מצוות משותף שמחזיק את המערך הזה יחד בשיתוף פעולה והעצמה הדדית.

 

אינטגרציה רגשית זוגית

אינטגרציה רגשית זוגית היא גישה שמיישמת בתוכה מגוון רחב ויצירתי של שיטות המכוונות כולן לשחרור ההיבטים המצמצמים את המרחב הזוגי והעלאת מערכת היחסים על מסלול של למידה והתפתחות משותפת. חלק מהשיטות פונות אל העבודה והתקשורת הזוגית עצמה, וחלק מהעבודה היא אישית של כל אחד מבני הזוג עם עצמו.

יש תקופות שנדרשים מפגשים שבועיים רציפים. יש תקופות שמספיקה תדירות נמוכה יותר. יש גם תקופות, בהן אחד או שני בני הזוג נזקק לטיפול אישי על מנת לשחרר ולקדם את המרחב הזוגי.

הטיפולים מתקיימים בהר עמשא, ירושלים ובאר שבע.

 

ניתן ליצור קשר ב 055-6631420 או בדוא”ל: Me@Miriam.co.il

 

או השאירו את פרטיכם ואחזור אליכם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *